קול הדממה

נדדתי למדבר

לשמוע קול השקט.

אמרו, הסכת ושמע,

להתחבר זה להקשיב...

עוד לא חלפה שעה

קול רעם השיגני

שיבר סלעים,

הרעיש והפחידני

ציוץ של ציפורים

במערה נסתרת

שימח את לבי

אפף אותי בתענוג אדיר

נחש לוחש ולשונו שלוחה,

יידיתי אבן וחיש הוא נעלם

המשיך ללחוש

צצצצצסס נרגז ומאיים

נשבה לפתע רוח

ואוושתה

הרעידה בי מיתר

נגינתה מה נעמה לי

רציתי עוד

אך זו חלפה עברה

עדת תנים קראה

והשנייה ענתה לה

איל עמד על צוק

והתבונן בי

היתה זאת אילה?

מרוב המון קולות שכחתי את השקט

הקשבתי לעצמי,

בלב מדבר שומם,

לאל בורא יקום

בצליל דממה דקה,

נותר בי קול בודד

זה שיצא ממני,

של עצמי.

שלי.

בהשראת שירה הנפלא של יואבית- "קול צעקה"