כְּבָר לָבְשׁוּ שָׁמָיִם בִּגְדֵי לָבָן

כְּבָר לָבְשׁוּ שָׁמָיִם בִּגְדֵי לָבָן  / יהושע רוזנברג

לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב יַעַטְפוּ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ,

רוּחַ חֲדָשָׁה מְרַחֶפֶת בָּעוֹלָם

הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר, שָׁנָה חֲדָשָׁה

יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל

בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ

יָבֹאוּ כָל בָּשָׂר עַד שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה.

וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים, חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת

בַּעֲטֹף לִבִּי,

וּבַלַּיְלָה עֵת תִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי

כָּל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר

אֶזְכְּרֵךְ

מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלַיִךְ אֶקְרָא

הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר.

בְּחֹם קָצִיר, חֹם צַח עֲלֵי אוֹר

כְּבָר רָאִיתִי הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר

שִׁכְבַת טַל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

נִמְלְאוּ קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה,

בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר

תִּכָּנֵס מָחָר הַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת

אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ

צוּף דְּבַשׁ מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ.

רָאִיתִי אֶת הַלְּבָנָה

מִתְכַּסָּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה

יוֹצֵאת לִקְרַאת הַשָּׁנָה

הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר,

נָקִי אֶהְיֶה לְבֵיתִי

וַאֲשַׂמֵּחַ אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי.

שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה!

תֵּן לָנוּ לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה תֵּן בְּקִרְבֵּנוּ

תִּהְיֶינָה עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה

שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ.