קפאין - 15
"בוא, נשב רגע בקפיטריה, נאכל משהו," אמר יותם, "אחר כך ניסע למעבדה."
"מז"פ? למה? הם גילו משהו?"
"לא שלנו, של רות. צריך לדבר עם האנשים שם. גם עם שרון צריך לדבר." יותם לקח קרואסון גדול, חשב רגע והזמין קפה הפוך. יוסי הביט בו בתוכחה, אך יותם השתיקו, " אני צריך להיות ערני," אמר.
"זה רעל, יותם, אסור לך!" יוסי נזכר בהנחיותיה של תמי להשגיח על בריאותו של יותם.
יותם קפא עם המגש בידו, " מה אמרת?".
"שאסור לך לשתות קפה " נבוך יוסי, "אני רק דואג לך," הוסיף בטון מתנצל.
"לא, לא, " יותם פילס את דרכו בין השולחנות, הניח המגש והתיישב. "אמרת עוד משהו! אמרת שקפה זה..."
"רעל."יוסי השלים את המשפט. "תמי תמיד אומרת ש..."
"ששש... רגע..." קטע אותו יותם, "רעל! נכון, זה מתאים. למעשה, זה מושלם!"
"מה מתאים? מה מושלם?" יוסי לגם מהקצף ונגס בכריך. פתאום הרגיש רעב מאוד.
" איזה רעל היית מוסיף לקפה, כך שלא יבחינו בו?" שאל יותם ויוסי הפסיק ללעוס תוקע בו מבט מופתע: "..מה ..תה ..כוון?" כמעט נחנק.
"אני מתכוון לכך, שרות הורעלה! תחשוב: הזיות, שינויים בכתב היד, נדודי שינה, בעיות בלב..."
"עבדה קשה, הייתה לחוצה, לא ישנה מספיק ולכן ההזיות, בגילה כבר יכולות להופיע הפרעות בקצב הלב," יוסי הניח הכריך על הצלחת והתכופף לעברו של יותם, " ובמצב זה היא טיפסה על הסולם, קיבלה סחרחורת ונפלה. תאונה!" סיכם את דבריו וחזר לאכול.
"אולי נפלה בגלל הסחרחורת..." יותם לא התרשם ממבטו המנצח של יוסי, " אבל, בוא נניח, שמישהו רצה להרעיל אותה. מהו החומר המושלם שהיה מוסיף לקפה?"
יוסי בחן את יותם וחשב לעצמו," הוא יודע את התשובה, בוחן אותי..." ניסה להתרכז ולא הצליח.
יותם נאנח, מאוכזב, " קפאין!" אמר, "זה מושלם!". יוסי הרים גבה ודרש הסבר.
"סימני ההרעלה בדיוק כפי שתיארתי. אפשר להוסיף לקפה את הקפאין, להעלות את הריכוז, ואז, במקום כוס אחת אדם כביכול שותה חמש או שש כוסות. תחשוב על זה! זה מסתדר מצוין." יותם נשען לאחור וחייך בהנאה. יוסי עוד שוכנע."נניח, נניח שיש כאן מקרה של הרעלת קפאין. גם מקפה רגיל, אם מגזימים, אפשר לקבל הרעלה. ולמה שמישהו יבחר בדרך הזאת? ומאיפה משיגים , בכלל, קפאין?" כל התרחיש נראה ליוסי דמיוני מדי. הרעלות הן דרך גרועה להגיע לתוצאות הרצויות. ולמה באמצעות הקפה? לא עדיף כדורי שינה , לביים התאבדות? יוסי עדיין דבק בתרחיש התאונה, אך הפסיק ללחוץ על יותם, נכנע להערכה הרבה שרכש לו מאז הגיע כטירון ליחידה ויותם פרש עליו את חסותו.
הם סיימו לאכול בשתיקה והמשיכו כך, כל אחד שקוע במחשבותיו, כל הדרך למכונית. רק כשיצאו מהחניה והשתלבו בתנועה דרומה, הפר יוסי את הדממה, " במי אתה חושד?" שאל.
"בבעלים, כמובן. יש את שי ניב. אני יודע שחקרת אותו הבוקר ולא נראה לך," עצר את מחאתו של יוסי," יש את הבעל הראשון, ד"ר מרום שהתחמק מאיתנו! צריך לבדוק את האחות, רחל, אם יש לה מניע. אולי איזה שכן, עוד לא בדקנו. ואולי זה מישהו מהעבודה..."
"נו, באמת, כל העולם? ומה עם שרון? כמו שאמרת, לך תדע!" יוסי כבר לא יכול היה להתאפק, ויותם הדק את שפתיו. שרון! לא, היא לא אשמה! אסור שאפילו תחשוב כך!
בשיחה איתה הבוקר יותם חש את עומק רגשות האשם שלה על המריבות שהיו לה עם אימה. במיוחד זו האחרונה.
"אמר סיפרה לך משהו מיוחד?" התעניין יותם בזהירות ושרון הנידה את ראשה לשלילה.
"מישהו ביקר אצלה?" המשיך.
"לא בבוקר, בערב הם ישבו עם שמעון על המצגת. אבא התקשר, והיא לא דיברה איתו, אמרה שתתקשר ביום אחר." את המילה 'אבא' אמרה שרון כל כך ברוך, שיותם התמלא קנאה. האם שמואל קיבל מרות את כל האהבה שהוא, יותם, ויתר עליה? אולי יוסי צודק והוא ממשיך בחקירה רק משום הרצון לדעת על חייה של רות כמה שיותר, הרצון להתקרב לשרון? לוודא שהיא הבת שלו! להיות ביחד עם רות ושרון, כמה שזה יכול להיות נפלא! יותם עצם בכאב את עיניו.
"הגענו!" בישר לו יוסי ונגע בכתפו של יותם.
הבחורה הצעירה בקבלה הייתה נחמדה מאוד. "אתם מהמשטרה," אמרה, לא מופתעת, "חכו רגע, בבקשה," התקשרה למעבדה." שמעון..כן... כאן... בסדר," הניחה השפופרת וחייכה ליוסי, " חכו כאן, בבקשה, ד"ר שמעון לוין כבר יצטרף אליכם." הצביעה לעבר כורסאות העור הרכות. התיישבו לחכות.
"בוקר טוב," איש נמוך וצנום, בחלוק לבן,שיערו המאפיר מסופר בקפידה, חייך אליהם בסבר פנים יפות. " אני ד"ר שמעון לוין, מנהל מחלקת מחקר ופיתוח. אני עובד עם רות. זה נורא, מה שקרה. כולנו הרוסים מזה, פשוט הרוסים." שמעון הוביל אותם אל חדר הישיבות, הזמינם לשבת וסגר את הדלת.
"נרצה לדבר עם כולם, " ציין יוסי והחל לרשום בפנקסו.
"עם כולם?" שמעון חזר על דבריו," שלושה עובדים יצאו לבית החולים לבקר את רות." אמר.
"אבל היא בטיפול נמרץ!" התפלא יוסי.
"אנחנו כמו משפחה גדולה אחת! צריכים לתמוך זה בזה. אמרתי לאיילת..."
"מי זאת – איילת?" התעניין יותם.
"לבורנטית, עובדת ותיקה , למה?" יותם לא ענה, רק סימן ליוסי שירשום את השם.
"ספר לנו, בבקשה, במה עוסקת החברה? בקצרה!"
"בפיתוח פתרונות ידידותיים לסביבה לבעיית זיהום מי ים בנפט ושמן. יש לנו כמה פרויקטים, בשניים אנו כבר בשלב הייצור, עוד אחד בשלבי פיתוח מתקדמים..." שמעון המשיך לפרט, אך יוסי עצר בו:
"מה ידוע לך על יחסיה של רות עם בעלה?" שאל יוסי והביט ביותם שנראה שקוע לגמרי במחשבותיו.
"בעלה של רות!" הזדעק שמעון, "קנאי! רמאי!"
"היו הרבה מריבות ביניהם?"
"המון!" שמעון עצר לרגע, "למעשה, הוא היה מתקשר לפה ומאיים עליה! ..."
"נפגשתם בערב לפני הנפילה, איך היה מצב רוחה."
"בערב?" תהה שמעון, " אה, עברתי אצל רות לאסוף תקליטור עם תוצאות הניסוי האחרון"
"למה לא שלחה במייל?" יותם התערב בשיחה.
"כי הייתי צריך גם את היומן," שמעון הביט ביותם,"רות לקחה אותו אליה כדי להעביר הנתונים למחשב," הסביר. יוסי הנהן בהבנה וסימן שימשיך. שמעון הביט ביותם ששתק:
"ואז שמואל צלצל ורות יצאה לדבר בחדר אחר. אני לא מקשיב לשיחות," ציין, שוב הביט ביותם והוסיף:"שמעתי את רות מרימה את קולה!"
"אתה כימאי או ביולוג?" שאל לפתע יותם.
"כימאי, למה?" התפלא שמעון.
"אני רוצה לשאול משהו...למצות קפאין, זה מסובך?"
" לא... למה אתה שואל?" יותם שם לב שרגלו השמאלית של שמעון רועדת, "קפאין, אמרת. מיצוי קפאין, אפשרי, אבל מ א ד מסובך. צריך תנאים מיוחדים."
"ואפשר להוסיף קפאין למשקה? קפה , למשל?"
"לא, לא נראה לי, הטעם חריף מדי, ירגישו בו!" סיכם שמעון ופנה ליוסי, "שאלת לגבי הפטנט.."
"סליחה," יותם עצר את שתף דיבורו, "אני יכול להעיף מבט במעבדה?" שאל.
שמעון עיווה את פניו בחוסר שביעות רצון, אך קרא ללבורנטית שתלווה את יותם. " תני לו חלוק!"
פקד עליה , ,ושלא יגע בכלום!" צעק בעודם מתרחקים, "חומרים רעילים, חיידקים, אתה יודע!" הסביר ליוסי שהסכים איתו, כמובן.
כל הזכויות שמורות לגיטה
