זה זמן טוב אולי לסכם את המסע שערכתי כמו גם את הבלוג הזה שבתכנן המקורי לא התיימר להתנשא לגובה של 18 עמודים... אכן הקדמה טובה לספר שאולי עומד בדרך, אם אכן תוכניתי תצא לפועל, לגבי תוכנית זו אני חושב שיש להזכיר שוב את אותה הזמנה ישנה, ככל שהזמן יתקדם ודבריי יוגשו בצורה מובנת יותר אוכל לחשוף חלקים בצורה ברורה יותר ואם גם אני מאמין שיהיה מקום אמיתי להצטרפות. עד אז אני מאחל שנה טובה שנה של התאפסות ועלייה.
במהלך ההופעה שהפקתי בתנאי השטח היה איזה רגע מיוחד שבו הרגשתי פרץ של אנרגיה חזק, גם לרגע ההוא אני קורא בשם "הקרנה", אותה אנרגיה שחדרה לתודעתי בזמן ששכבתי חולה באוהל, הפעם לא נח לי שום טקסט מול העיניים, הפעם רק חלחלה לתוכי הידיעה שזה הייעוד שלי, לא להפיק אירועים בסדר גודל שכזה אלא ליצור סדר בעולם... להגשים את גורלי... אולי הכוונה היא שעליי לקרב לבבות, להשיב את הסדר על כנו, לא יודע, היה עליי ועדיין אני חש שאני צריך להבין הרבה דברים. זו בעצם הייתה הסיבה שמלכתחילה שיניתי את שמי לאנג'ל. הימים חלפו ואיתם גם מסיבת ליל הירח המלא שהיא שיא שיאו של מפגש הריינבואו, איך קרה שהגלגל התהפך פעם נוספת ומצאתי את עצמי שוב נתון בתוך אותה קליפה מוכרת ומנוכרת? חזרתי אל תוך הקונכייה שלי אבל הפעם לפחות לא הייתי לבד, סילבייה ליוותה אותי. אולי בגדול אני סולד מחברת אדם, משהו בצפיפות העמוסה לעייפה של המחנה הזה התחיל להימאס עליי. לילות טרופים ללא שינה ורוח הנדודים דוחקת אותי ואת סילבייה אל מחוץ למחנה, בכל מקרה כבר היה הסוף ונשאר רק את שלב הפירוק והניקיונות. אני כבר עשיתי מספיק ודי, את תפקידי סיימתי. המשכנו לטייל באיטליה כשהיעד היה צרפת, די בהתחלה הגלו קרעים בקן הזוגי שלנו כך שימים ספורים מעזיבתי את המחנה מצאתי את עצמי שוב בודד, נודד לי לכיוון צרפת בתך תחושה של אי ידיעה, כבר אז הרגשתי שהחלק הכי טוב של המסע מאחוריי ובכל זאת מה שהניע אותי ומילא אותי בהתלהבות חדשה זו ההבנה שעליי לסכם את כל ההתרחשות הזו ביני לבין עצמי. תוך כדי המסע הזה בין איטליה וצרפת אני הולך וממלא שורה אחר שורה בכתב צפוף, מחברת אחר מחברת ברעיונות חדשים, כך קרה שהבנתי שמה שאני הולך לעשות עם חיי זה כתיבה של ספר גדול ומשמעותי. בינתיים במסע היה לי יותר ציוד בזכות תרומתו הנדיבה של אנגוס כך שיכולתי להתמודד עם מזג האוויר שהפך לחורפי בצורה פתאומית בדרך טובה יותר, מצד שני היה לי יותר עם מה להיסחב. חזרתי לאותה שגרה של נדודים בטבע העירוני ובזמן ההוא ניסיתי לסכם לעצמי את כל מה שהתרחש, את הלקח הבנתי והפקתי אבל מה הייתי אמור לעשות עם זה הלאה, בחרתי לכתוב ספר גדול ומשמעותי אך מה אני אמור לכתוב בו? הכוונה שלי הייתה להגדיל ולהרחיב את החזון שחוויתי, את אותו פרץ של השראה מבורכת שאני קורא לו הקרנה, התמונה שהחלתי לרקוח הצטיירה לאט לאט כפרויקט אומנותי גדול שמטרתו תהיה הגאולה, חשבתי על גאולה במובן הרוחני, למרות שאני לא בהכרח מסתייג מהמשמעות הדתית, אחרי הכול, זה המשחק של הדת, לא? להגיע לידי גאולה... אם כך בחרתי שמטרת הפרויקט הזה של חיי יעסוק מעל הכול ביצירה של דת חדשה וכדי להצליח במשחק הזה של הצלת האנושות מעצמה בחרתי לפנות בדרך האומנות ולא ממקום מלאכותי של הטפה, חשוב היה לי גם להבהיר בצורה כלשהי שאני לא אדם מיוחד, שתורתי אינה מבוססת על נביאים כי אם על האמת, רב-גונית ומוזרה ככל שתהיה. חשבתי ועודני חושב שאם יעלה בידיי להצליח במיזם כה חשוב אולי לא אהיה הנביא שיושיע את בני האדם מהביצה העכורה אך לפחות בכוונתי לאסוף את הרשמים ולהצביע על הכיוון, כך שזו בסופו של דבר מערכה לאיסוף ויצירה של אינפורמציה שבבוא מן הימים תקדם מטרה חשובה זו.
היה לי הרבה מה לפרוק, הרבה רעיונות וחזיונות שגדשו את ראשי והיה עליי ליצור סדר בבלגן, הגעתי כבר לאחר מסע ממושך אל דרום צרפת, כור מחצבתי... ובין תחנות רכבת לערים לא מוכרות בניתי תוכנית אב מורכבת שמבוססת על סדרה של רעיונות, מעל הכול הרעיון הגדול היה לכתוב אגדה מסוג חדש, העלילה המרכזית של האגדה הזו תעסוק בישועה של האנושות, האגדה הזו תתאר את המצב הקיומי העכשווי שלנו כבני האדם ותוביל בעלילה המפותלת שלה לבסוף לעולם של אוטופיה. זה היה הרעיון בגדול, פשוט כי לא קיימת בתודעה האנושית אגדה כזו ואם אין אפילו אגדה אז גם מן הסתם אין רצון לא מוגשם. חוץ מהבעיות הפילוסופיות כמו גם המטאפיזיות בהשגה של מצב שהו אינו בר השגה כמו שלום הרמוניה או אוטופיה בעולם כאוטי כשלנו יש גם את כל הנושא של העבודה הפנימית ואולי אין הפרדה ממשית בין שני האלמנטים האלו, אולי הרצון ליצירה שתסדר את אותו עולם חיצוני שמצוי בעיוות נובע ממצוקה פנימית אך בו בזמן זה גם יכול להתחבר בפשטות לנשמה שתפקידה בעולם הזה הוא ליצור סדר אחרי הכול, אף אחת מהסיבות ואולי כולן ביחד עם סיבות נוספות שחבויות מעיניי הן הדלק שמילא אותי ביציאה אל המסע לעולם הרוחני שיצרתי לעצמי ב5 השנים האחרונות, עולם שקראתי לו- רשת9. החלק הבא מוקדש בעיקר להסברים על מה עומד מאחורי הרעיונות שפיתחתי וכיצד הרשת הזו, רשת9 נולדה ובאה לידי סיום, כיצד זה שהסוף של הסוף הוא בעצם ההתחלה. ועד לפעם הבאה, להתראות , הפרק הזה מסיים את החלק ה2. בקרוב חלק מספר 3.
