לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן

לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן  / יהושע רוזנברג

בְּיוֹם צָרָה וּמְצוּקָה

בְּיוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה

כִּסּוּ עָנָן וַעֲרָפֶל אֶת נָוִי

כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים

הוּסְרָה עֲטֶרֶת רֹאשִׁי  

בָּא שִׁמְשִׁי, נֶאֱסַף יְרֵחִי

לֹא נוֹתַר לִי אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ

הָיִיתִי כָּעֵץ אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת

וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי

לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא.

זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ

עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ

הִבְשִׁילוּ רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ

וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף

תְּקוּפַת הַשָּׁנָה עֵת אָסִיף

הָעוֹלָם מְשַׁנֶּה פָנָיו 

רוּחַ צִנַּת חֹרֶף לְעֵת עֶרֶב בָּאָה

לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן

לָתֵת מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה

אוֹר יִגַּהּ עַל הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁך

וְכָל עֵץ יָבֵשׁ לַח יִהְיֶה.

הַמַּבִּיט בַּאֲפֵלַת הַסְּתָיו

בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת אוֹר קַיִץ

יִרְאֶה מַרְאֵה קֶשֶׁת בֶּעָנָן בְּיוֹם גֶּשֶׁם

נֹגַהּ מָטָר עֲלֵי דֶשֶׁא

זֹהַר רְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב,

הַצּוֹפֶה בָּאַפְרוּרִית הַחֹרֶף

בָּאֲפֵלוֹת בִּנְגֹהוֹת יְהַלֵּךְ

כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם

לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת תִבְעַר בּוֹ לֹא תִכְבֶּה