סיפורים

שנה טובה מרשת9

שנה טובה- ברכות לשנה החדשה מרשת9, זהירות- מכיל תכנים רוחניים מסוכנים!@!

 

הכול התחיל בשנה שעברה, שנה עברה ועוד שנה מתחילה והגלגל הזה ממשיך וממשיך עד אין סוף. הזמן בשלו, מבחינת הקוסמוס אין שינוי, רק לנו, האנשים הקטנים שזוחלים על פני כוכב הלכת ארץ יש משמעות לחלוף הזמן. רק לנו יש שמש שמאירה יום ולילה, עונות של שנה ושנים שנספור.

פעם, לפני שהזמן הומצא, לא היו מאחלים שנה טובה, פשוט כי לא הייתה ספירה. ולמה בעצם יש לנו את הצורך לספור כל דבר? האם באמת יש הבדל או שאנחנו סתם מתאמצים ליצור שינויים? שנה שעברה היה יותר טוב, בשנה הבאה יהיה יותר טוב... אל מול הנצח החלול של הזמן אין שנים וגם אין שינויים.

 

אם לא היו לנו עשר אצבעות האם היינו סופרים עד עשר? אולי היינו מסתפקים ב9? מתי המציאו לנו את ה0? מה הטעם בשאלות האלו? עם כל שנה שחולפת נותרות לי יותר שאלות ואני מנסה לחפש במקומות יותר ויותר מוזרים.

 

בשנה שעברה היה פחות זיהום, היו גם פחות אנשים ופחות סבל, מצד שני גם השנה יש סיכוי קלוש לשלום ולהבנה, אולי תהיה אהבה בשנה הבאה. אך במקום כל האיחולים והפנטזיות אולי יש משהו שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו כאן ועכשיו.

 

אדם קם בבוקר ויוצא אל מסע החיים, בדרך הוא מחפש חברה שתקל על בדידותו ואז הוא מקים את ביתו ואז את קברו. זו ההשתלשלות של האירועים מבחינה כרונולוגית אך האם באמצע הדרך יכולה להיות תפנית משמעותית?

האם ייתכן שבשלב כלשהו חיינו כפי שאנו מכירים אותם ישתנו? או שהאמונה ההודית ההיא שנקראת קארמה או סמסרה, בעצם מביעות הגדרה מדויקת לעובדה שאנו איננו לומדים דבר? מהבחינה ההיסטורית זה די מדויק, האדם תמיד מוצא את עצמו במלחמות מטופשות שאינן פותרות דבר ורק מסיבות יותר נזק, אנו משקיעים כל כך הרבה בחינוך הילדים ואז שולחים אותם לצבא, זה לופ שכנראה שלעולם לא נצא ממנו.

ד"א אני לא פציפיסט, כדי להיות אחד כזה דרושה האמונה שבני האדם יכולים להשתנות, אני לא חושב שאנחנו נשתנה אי פעם, תמיד נרצה להיות יפים יותר או חזקים יותר, בשביל זה תמיד נצטרך מישהו מכוער יותר וחלש יותר. תמיד נרצה לשנוא מישהו, לפחד ממישהו.

 

אז מה אני מאחל לאחיי לאנושות לקראת השנה העברית החדשה? אני מאחל לעצמי ולשאר בני האדם שנה שבה פחות נסתכסך עם עצמנו, שנה שנוכל לעצור מבעוד מועד, שמעל הכול נפחית מעט את הנזק העצמי, אולי נפחית בכמות הסיגריות, אולי נפסיק בכלל, אולי ניתן לכעס פחות מקום להתבטא בחיי היומיום. אולי נעניק לאנשים שאנחנו איתם במערכת יחסים יותר תשומת לב, יותר אהבה.

זה כל השינוי שאני מייחל לו ומאמין באפשרותו להתממש, כאן ועכשיו ולא בשנה הבאה.

 

אז בואו נפתח את הלב וגם את הארנקים וניתן לשירה חדשה לפרוח בליבנו. בואו ונעצור לרגע אחד ונגיד תודה לעצמנו על עצם זה שאנחנו בחיים, בואו.

 

נפסיק לספור עד עשר ונתחיל לספור עד 9. נעזוב את אלוהים אללה ובודהה ונעבור לשכינה.

נפסיק להיות יהודים ונתחיל להיות בני האדם, אור לגויים אמרנו? אנחנו הגויים.

בני אדם.

או שאולי נמשיך באותה צורה כאילו כלום לא השתנה עד לשנה הבאה שבה נאמר- הנה חלפה לה עוד שנה ושום דבר לא השתנה.

אז בואו ונמשיך לייצר פחד ורוחות של מלחמה, כי את החיים האלו לא בחרנו, כי אנחנו שבויים.

לא בחרנו להיות יהודים, פשוט נולדנו לזה, ולא בחרנו את המדינה הזו, פשוט נולדנו ככה. אנחנו קורבנות של המציאות ותו לא, ואם היית נולד נגיד בתור אסקימואי או אולי אפילו ערבי אז היית עושה את אותם דברים שהחברה שלך תכתיב לך כי הרי אין דבר כזה כמו בחירה חופשית, איפה שהושרצת זה מי שאתה ודבר לא ישנה עובדה זו, תנסה להגיד משהו חדש ותכף יסקלו אותך.

אז בבקשה. להעמיד פנים, ושתהיה לכולנו שנה טובה, אם זה לא זעם אז אנחנו ישנים ולזעם אין מקום בין האנשים שחולמים, אז תתעלמו מכל מה שכתבתי אחרת יבואו עליכם סיוטים, תזרמו הלאה, תעשו חיים.

 

תגובות