העיקר לשתוק

יום אחד מקבלת אלגרה מכתב מאחותה ,ובמכתב מקוננת האחות על מר גורלה,
איך היא לא הצליחה להביא ילדים לעולם,איך בעלה נטש אותה לאנחות חסרת כל ועכשיו ,כאלו לא תמו צרותיה,נפלה למשכב ואין מי שיסעד אותה
,פונה אלגרה למושון בעלה בדרישה שיקח אותה לאחות המסכנה,מושון נאנח את יודעת שכדי להגיע לכפר של אחותך,הדרך היחידה היא מהלך נסיעה יום שלם בדרך לא דרך עם כרכרה רתומה לסוסים,וכסף מאין ניקח? לאחר ויכוח שסופו ידוע מראש,מושון נכנע, ויוצאים בני הזוג לדרך בפאתי העיירה וממתינים בתקוה,לחסדי שמים,בעצם לחסדי אחד מהעגלונים הרבים שחולפים מבלי שיתנו מבט כלשהו בזוג היושב ומביט בעיניים כלות הנה והנה,לפתע עצר אחד העגלונים ,טיפוס גדל גוף ובמבט זועף ועיניים מזרות אימה פונה אליהם : מה תחפשו כאן? מושון,מבועת כולו עונה ברעד חפצנו להגיע לכפר ביאולו ,אולי יואיל כבודו להרשות לנו להצטרף? העגלון מעיף מבט אחורה אל העגלה העמוסה לעייפה ומפטיר: טוב תעלו שם מאחור אם תמצאו מקום,אבל אני מזהיר אתכם אזהרה חמורה,אף מילה מכם עד סוף הנסיעה,אני לא סובל דברנים כלל ופטפטנים בעיקר ראו הוזהרתם אף מילה! עולים בני הזוג ונאחזים בחיל ורעד בדפנות העגלה השועטת קדימה בעוז , הדרך ,שביל עפר משובש מלאת מהמורות ,והעגלה מקפצת ומנתרת כרקדנית בעלת עודף מרץ,כעבור כמה שעות נעצרה העגלה , זהו הגענו נהם העגלון, מושון ירד רועד עדיין כולו מטלטולי הדרך,
וניגש להודות לעגלון, נו אמר העגלון בסופו של דבר לא היה כל כך קשה לשתוק? הלא כן? כן ענה מושון אבל... מה אבל קטע אותו העגלון מה? דבר בן אדם אין לי זמן,ובכן המשיך מושון היה בכל זאת קשה לפני כמה שעות שהעגלה נתנה קפיצה קצת יותר מידי חזקה ואשתי עפה מהעגלה ונשארה שם באמצע הדרך...