מכתב לנער בן שש עשרה - הגיג ושיר

נער נער, עול ימים שכמותך, אתה יוצא, הולך יורד אל הגיא הסמוך לשכונה בה שוכן התיכון בו אתה לומד. העמק מלא בפרחים והראש שלך מלא בחלומות. אתה מוצא את הזמן לצאת ולא להיכנס. עץ שקד עומד בלב הגיא שאליו אתה יורד. העץ עתיק, גזעו שחור משהו, ירוק עלים, פירותיו לא ראויים לאכילה משום שהם מרים. אתה יודע ולא יודע אילו פירות יש בך, נובטים כרגע או ינבטו בעוד כמה שנים. אם תצליח ותלך אחרי השכל, תוציא אותם, אולי זה יקרה באיחור, אולי זה יקרה בהקדם.עצתי לך היא כזו : בעניינים של הרגש לך אחרי הלב ובענייני שכל לך אחרי הראש. זו דרכו של העולם. נסה לכתוב כמה שירים, כמו שאתה כותב סיפורים. אתה תתפתח, אני יודע שיש בך את הכוח אבל אולי, אולי יש בך את הבשלות.

אני פוסע באותם רחובות בהם פסעת, באותם כבישים ובאותם צמתים. אך בצומת זו של עבר והווה אין מפגש אפשרי בינינו. ועל כן:

עוד כמה שנים, יותר מעשר, תקבל מכתב מפתיע ממישהו... זה אתה, זה אני. זה שנינו המתמזגים לאחד. זה אתה שחי בי, זה אני שחי בך:

על קצות האצבעות

בקצה הלשון זה בורח

זיכרון רחוק בראש קודח

טפיפות דקות דקות

מרגיש כמו אורח.

על הקו הישר

לא לחרוג בפסיק

כמשקולת כבדה זה מעיק

נאטם, נגמר, נסגר

על הקו המפריד

נער, שנים ואיש

נותר העצב הרגיש

גחלת משמרת שריד

דלת נפתחת חיש.

על הקו ביער

רואה פרפר פורח

צבע חמה זורח

הכל פתוח, עודנו נער.

חיוך גדול שולח

חדוות נשמה ממנו לוקח.

על קצות האצבעות

על הקו הישר

על הקו המפריד

על הקו ביער,

שר האיש

שר בו הנער