כאן אני מתחיל לפתח את ספר ה-0 (שם זמני) אני מקווה להוסיף עוד תוכן ועניין, אך עבורי כסופר זוהי משימה ממש לא קלה, בכל אופן אני בפתחו של מסע מאוד ארוך, כאמור אני גם מזמין אחרים להצטרף אך מניסיוני העשיר למדתי כבר שאין הרבה טעם בהזמנה מסוג זה, בכל מקרה מאוד אשמח לתגובות, חיוביות ושליליות, עליי ללמוד איך "לרקוח" את העלילה המורכבת שאני מתכוון לבנות לפניכם.
ספר ה-0, עמוד מס"1....
ויהי סוף.
הצלחתי סוף כל סוף. עכשיו רק נותר לי לתהות: האם אני חש ברגשות אשם?
זהו סוף העולם ועכשיו מגיע גם הסוף שלי, הגזע האנושי נכחד מזמן ואיתו החיים על פני כדור הארץ.
זהו זמן נפלא שאני קורא לו: האנטרוקליפסה - ליקוי של החומר או במילים אחרות – הסוף.
כאן אני מפסיק להתקיים מכיוון שלא נותרה ולו טיפת חומר יחידה במרחבי היקום האין סופי, כאן ועכשיו נעצרה ההתפשטות של הזמן והמרחב. אפילו אחרון גרגירי האבק התפורר ונבלע באפילה הנוראית שמשתרעת לכל עבר, כל האורות נכבים ורק החשיכה המפחידה הזו, מלווה בדממה מחרישת אוזניים, זה כל מה שנשאר, התהום.
התהום, אשתי, אמי ובתי, אהובתי? אני מעולם לא אהבתי אותה, אפילו לא ברגעי ההרמוניה הכי נפלאים, לא בזמן שהיא ילדה אותי וגם לא עכשיו, כשאני מתאחד איתה בשעת מותי.
אין בי צער, אני מרגיש שהגשמתי שוב את המעגל האדיר של היצירה העצמית שלי... אני מקבל את הסוף שלי בברכה, בערוב ימיי השכלתי והחכמתי, כמובן שיש לי גם את הידיעה הברורה שכל זה עומד לחזור על עצמו בצורה זו או אחרת, רק עוד פעימת לב אחת אחרי ההאפלה.
זהו- אני נפרד מעצמי ומעכשיו יישאר רק השקט.
דממה.
לפני שנוצרנו הייתה רק חשיכה אין סופית, כלום אדיר ממדים שהשתרע עד אין קץ, נצח נצחים שרק נמתח ונמתח ואולי בעצם מעולם לא נולדתי, אולי השקט העמוק הזה מעולם לא הופר, הייתכן שאותה דומייה מעולם לא שמעה את קול השירה העדין של החיים?
אנחנו נולדנו בהתחלה, בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, היא הייתה השמיים ואני הארץ, היא הייתה רגועה ושלווה ואני הייתי סוער ושוצף.
נולדתי בראשית, נפלטתי מהרחם של אימא, שאגת השמחה והעצב שלי פרצה מפי והיקום כולו הוצת בקרני האור שלי, השאגה העירה את אימא משנתה, אולי למעשה השינה שלה גבלה בחוסר קיום ואילו עתה, רק עתה היא קיימת.
הסברים...
יש לי עוד המון מה לעבוד על הניסוח, למעשה מדובר בבריאת העולם מנקודת ראות של האלוהים, רק שאותו אלוהים חצוי לשניים, הדובר הוא בעצם החלק הזכר, האור, החומר ששרוי בתוהו ובוהו, השותפה שלו ליצירה היא השכינה, היא הרוח, האנרגיה ובעצם הכלום- אותו תהום שהשתררה לפני הקיום המשותף של שניהם.
בגדול הרעיון הוא שמדובר במעגל שנמצא בתוך מעגל, שני קצוות מנוגדים שסובבים זה את זה, קיום ולא קיום, תוהו ובוהו וסדר...
לכל הרעיונות המטאפיזיים המורכבים האלו לא התאפקתי והוספתי גם את מושג גלגול הנשמות רק בכיוונו של האל הגברי, ז"א שבכל פעם שהיקום מגיע לאותו נקודת אנטרוקליפסה הכול מתאפס ומתחיל מהתחלה, עפ"י הקארמה של האל, מה הוא למד באותו גלגול, כך גם היקום שייווצר יכיל לטובה ולרעה את השיעורים השונים- על כך בהמשך.
יש עוד המן מה להסביר וגם המן מה לפתח, זו ההתחלה בכל אופן או משהו מאוד קרוב, עדיין מעבד את הפרטים, מה עוד חשוב לציין? כן, שהסיפור מבוסס כמובן על סיפור הבריאה כפי שהוא מופיע בתנ"ך, שלמעשה זו פרשנות כמעט מדויקת למה שלמעשה נכתב באותו סיפור אך עדיין ישנם שכבות שלצערי חבויות גם מעיניי, אך זו אחת מהסיבות שאני פותר את החידה הענקית והחשובה הזו.אני מאמיןשהקדמונים התאספו בקבוצה גדולה וניסו להבין את מקור החיים, האם הם הצליחו? האם ניתן בכלל להצליח במשימה שכזו? אני חושב שהנחת יסוד חשובה היא שלעולם לא נוכל להבין מה קרה ולמעשה לא באמת יכולה להיות נקודת התחלה, זו אחת הסיבות שאני מאמץ בחום את הגישה המעגלית הזו, היא קצת יותר משוכללת מהידע שהיום פופולארי בקרב מאמינים.
ולסיום- חשוב לי לציין שאין לי שמץ של אמונה, לא הייתי יכול לעסוק בחקירה כה נרחבת עם נטל כזה, המושג – אלוהים הוא מושג שיכול אך ורק להטעות ומעבר לכך זו בסך הכול הגדרה מילולית. האם ניתן להגדיר את חוסר הקיום בזה שהמצאנו מילים כמו "אפס" או כלום? התשובה הפשוטה היא – לא.
