בדידות

מתבשמת עבורך בריחות אביב שלא בא

מקדימה אור לחושך בתוך ערפל שקפא

על סוסי החזק שועטת אל זירה בה אתה,

והשור שהוכרע

שוזר חרוז  לחרוז ויוצר עבורך עדיים

מקשט את חדרך המואר בעשרות פנסים

מלטף תינוקך בעריסה בקנאת אוהבים

כי אינני אביו

סוחפת אותך עמדי אל מעמקי השאול

יודעת  לבך שברירי ומכוון אל האור

חשה עומק כאבך אך חוששת לשאול

התשובות במסתור

מאזין לציוץ ציפורים ביערות הכרמל

קולות מואזין עוטפים את ההר והתל

על סוסך נחושה את דוהרת הלוך וחזור

מחפשת אותי   

שורש עולה מתוך אדמה פורייה

מחפש אור ששנים ממנו נמנע

מתחבר בעוז אל חומה של חמה

לוחש ערגתו

לחיים