טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק

טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק / יהושע רוזנברג

שְׁכֶנְתִּי שֶׂרָח,

הַמְּכֻנָּה בְּפִי כָּל שָׂרָה,

אֵינָהּ מְחַבֶּבֶת אֶת הַסְּתָו.

"בַּסְּתָו", הִיא  אוֹמֶרֶת,

"אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת רַק לָעֲנָנָה

לְקַוּוֹת לְדֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר".

אֶת הַחֹרֶף אוֹהֶבֶת שְׁכֶנְתִּי   

"בַּחֹרֶף", טוֹעֶנֶת הִיא,  

"בַּחֹרֶף, אֶפְשָׁר לְיַחֵל לָאָבִיב".

שְׁכֶנְתִּי הַטּוֹבָה כְּאָחוֹת לִי

נָטְלָה חָכְמָה טוֹבָה,

חָכְמַת בַּת אָשֵׁר- שָׂרַח.

"גֶּבֶר אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר לְבַד"

הִיא שָׂחָה עַל כּוֹס קָפֶה. 

"לְבַשֵּׁל אַתָּה יוֹדֵעַ, לְהָכִין סְעוּדָה,

אֲבָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ

לִשְׁתּוֹת כּוֹס קָפֶה לְבַד"

וּבְפִקְּחוּתָהּ הֵבִיאָה אֵלַי אֶת  נֶחָמָה.