סיפורים בהזמנה אישית - מעלה מטה

אם הייתי יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית, הייתי בוחרת להיות איתה בשני המקומות גם יחד. והיום אני יודעת: אני אכן יכולה.

"טלי, טלי'לה שלי" אמא מחבקת אותי ומחזירה אותי אליה. אמא דואגת לי. אומרת לאבא: ינקל'ה, משהו לא בסדר עם הילדה. ואני שומעת. ואבא עונה לה שאולי הילדה עם בעיות שמיעה. ואמא אומרת לו: ינקל'ה, הילדה שומעת, אבל היא נעלמת. ואני שומעת, כן. הילדה זו אני. הילדה נעלמת. ואני לא שומעת את המשך השיחה.

מי זו טלי? הגוף שלי? אויש, אני מרגישה שאני מאבדת את הממדים של הגוף. אני מרחפת לי בלי גוף במקום מואר ושקט וחם, וטוב לי שם. לא צריכה את הגוף. כבד לי ומפריע לי. ואני מרחפת ואיני רוצה ליפול שוב אל גופי. ושוב החיבוק של אמא וקולה הרך "טלי'לה!" משיב אותי לגופי המסורבל . לטלי יש מקום. טלי תופסת מקום ואני מצטרפת אליה. בלי רצון. ואבא ואמא לוקחים אותי, את טלי לבדוק אוזניים. והשמיעה מצוינת, ואני עונה על כל השאלות. והאיש הרופא, לא מבין מה אמא רוצה. הילדה 100%.

וטלי גדלה ואני אתה.

אני בבית הספר. והחומר מַשְמִים. ואני נעלמת לעולם עלום. והמורה צועקת "טלי!" ומחזירה אותי ל"מציאות". המורה תגיד לי מה זו מציאות?! פה או שם? פה טלי בגופה, אבל שם אני, ברוחי, בלא ממדים של זמן שמגבילים אותי. שם אני לא מודדת את החויה האדירה בזמן. כי חויה לא מודדים בזמן. שם גם אינני תופסת מקום. כי המחשבות לא תופסות מקום. גם לא זמן. ובכל זאת אני שם. ואני אוהבת כל כך להיות שם. וקשה לי להיות עם טלי, להיות טלי ממש. ואת זה המורה לא מבינה. גם לא אמי ואבי. ובעצם איש אינו יודע את המתרחש בתוכי. גם אני לא מבינה.

עם התבגרותי, קשה היה לי לנדוד בין שני העולמות האלה, של טלי בגופי ואני ברוחי. אילו הייתי יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית, הייתי בוחרת להיות עם טלי בשני המקומות גם יחד, בעולם הרוח ובעולם החומר. החלטתי לחפש את הפתרון לחיים כפולים אלו...

היום אני מרגישה היטב את שני העולמות שאני פוסעת בינותם. אודה, הדבר אינו קל כלל וכלל, אני נסחפת פעם אחר פעם ועולה מעלה, עד שנופלת ומתנפצת אל גופי ואל חיי החומר.

היום אני יודעת שזהו סוד הבריאה, ואומרת לעצמי, אם ריבונו של עולם ברא את העולם על ידי שצמצם את עצמו, לא נותר לי אלא לצמצם את עצמי, ולהיות גם טלי וגם אני בו זמנית. או אז אני עולה ויורדת, בעולם אחד הכלול מן השניים...