יותר מששה עשורים

יותר מששה עשורים

באולם התנגן וואלס

 הובלתי אל רחבת הריקודים

 רגליי כשלו

 ליבי הלם בדופנות בית החזה

 הלכתי איתו

 צעדיי כבדו

 הצטרפתי אל תנועתו הקלילה

 נעתי בזכותו

ציפיתי שהתקליט יחרוק

 הפטפון ישבות

המנגינה פסקה

עצרתי

 גופו עדיין נע.

 בלעדי.

 עוצמת את עיני

אני,  רק אני

 גופי נישא על רגליי

שישה עשורים ויותר

בתוכי תנועה גלית

מניעה נשמתי

 אני עפה, מרחפת

 זורמת עם מחשבותיי

 צעד קדימה

 שניים לאחור

המנגינה לוטפת צעדיי

הם שקטים

וגופי המתנועע

בלתי נראה

המנגינה מניעה אותו

פוקחת את עיניי.

אני לבד. 

ברוריה קרן