לֹא יוּכַל הַשִּׁיר לִרְפֹּא

לֹא יוּכַל הַשִּׁיר לִרְפֹּא  / יהושע רוזנברג

לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם לִשְׁמֹעַ

אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים

וְנִיד שְׂפָתַי לֹא אֶחְשֹׂךְ

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי

וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם

אָמֹר אָמַרְתִּי:

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יְשִׂיחֶנָּה,

אִם מִלִּבִּי אוֹצִיא מִלִּים - יִרְפָּא לִי

וְסָרָה מֵעָלָי רוּחַ נְכֵאָה,

אִם אָנֹכִי אֲדַבֵּרָה

וְעַל לִבְּכֶם  אֶכְתֹּב גַּעְגּוּעַי - וְרָוַח לִי,

תִּהְיֶינָה הַמִּלִּים צֳרִי לְמַכְאוֹבִי

יְהֵא הַשִּׁיר רֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב,

מְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָי   

וָאֵרֶא וְהִנֵּה

לֹא יוּכַל הַשִּׁיר לִרְפֹּא

הָיוּ לִי הַמִּלִּים מָזוֹר לְשָׁעָה

צֳרִי לְרֶגַע קָטֹן

בַּבֹּקֶר רִנָּה וְלָעֶרֶב יָלִין בֶּכִי,

אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי

וּמַכָּתִי מֵאֲנָה הֵרָפֵא

הָיָה לִי צַעֲרִי כְּמוֹ נַחַל אֵיתָן

וְגַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב

לֹא עָלְתָה אֲרֻכַתוֹ.

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן

וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנַי לְעֵד

כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי

וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי

לֹא תִשָּׁכַח רַעְיָתִי מִפִּי  

עַד בִּלְתִּי יִסָּכְרוּ מַעְיְנֹת מַלּוֹתַי

לֹא תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי וּלְשׁוֹנִי לֹא יֶהְגֶּה.