תֵּן גֶּשֶׁם נְדָבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

תֵּן גֶּשֶׁם נְדָבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה / יהושע רוזנברג

יָרֵחַ מָלֵא שֶׁל מַרְחֶשְׁוָן בּוֹשׁ, עָמַד קוֹדֵר

וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם

פָּצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וַתִּבָּקַע

כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם

אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם

קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ אַדְמַת עַמִּי

נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב

נֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל

הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם

וּלְבָבִי שָׁמִיר שַׁיִת.  

אַתָּה אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי  

יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי

אִשָּׁה חַכְמַת לֵב נָתַתָּה עִמָּדִי

הָלַךְ לִבִּי אַחֲרֶיהָ

נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי

בִּרְכָתְךָ הִיא תַעֲשִׁיר

וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ

אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ

עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם

תֵּן גֶּשֶׁם נְדָבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

יֵרֵד מָטָר עַל גֵּז  

רְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ

תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה

צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ

תֵּן לָנוּ לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה

וְהָיָה לֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן

וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי כָּל הַיָּמִים

אֶל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתָ לָנוּ