הבית שבורה

הבניין האמצעי בשורת שלושת הבניינים שעומדים אחרי שער הכניסה לאוניברסיטה קיבל את פניו באפרוריות. הצבע האפור שלו בלט על רקע שני הבניינים שמשני צדדיו. הם טופחו ושופצו והוא נשאר בעליבותו. בעבר היה הבניין היפה ביותר ועתה אחד הבניינים המוזנחים ביותר ברחוב זה שחוצה את העיר לאורכה.

חצה את הכביש ונכנס אל מבוא שלושת הכניסות. המבוא שהיה בעבר מדרכה אחת ובו התרוצצו ילדים רבים, הפך לגבבה של מדרכות ובלטות המחוברות זו לזו בקשר רופף. בלטות שבורות השתקשקו תחת רגליו והוא עשה דרכו אל הכניסה.המעקה שעליו ישב סבא אליעזר זכרונו לברכה, אותו אחד שהיה מחלק סוכריות לילדי השכונה, ואותו אחד שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1983 המעקה נעלם כלא היה.

 הכניסה קיבלה את פניו בשתיקה מביכה.שני משרדים מסחריים עמדו במקום עם שלטי הפרסומת שלהם במקום שני דירות.  הוא הציץ מטה אל קומת המקלט וראה אוסף של פסולת. מזרון היה מושלך מטה. גרוטאות וניירות.אם בעבר היה יורד למטה ומתכבד ב"פרעושים" מה יהיה המצב עכשיו?  אותו המצב היה בחדר השירות שמתחת לקומה הראשונה. הוא נזכר בגב' ריקה שהייתה גרה בקומה העליונה. שלבה היה נחמץ למראה כל נייר שהיה מושלך על הרצפה ובעת שהייתה מטיילת עם הכלב, הייתה אוספת כל בדל של לכלוך שהיה מושלך בכניסה.אחרי כן עלה מעלה אל הקומה הראשונה. שם משפחתו עדיין נותר על הפעמון. המדרגות נותרו בעינם. צבע השפריץ שהותז על הקיר הפך לחום עכור.

ואולי, אולי אותם אלו שגרים כאן עכשיו. גם אם הם סטודנטים, הם אנשים נחמדים ואיכותיים. אבל המשכירים של אותם דירות. מדוע הם לא משקיעים בבלוק המתפורר הזה? ודאי מסיבת קמצנות. הם רוצים לקבל את המכסימום תמורת המינימום.

הוא ירד במדרגות והביט בצד האחורי של הבלוק. לא נותר שריד למעט הדשא שהיה בבמקום. עץ הפלפלון שמת בעודו זקוף נכרת. לעומת זאת הסביבה טופחה וגני הילדים הסמוכים עברו שידרוג ונוי הוכנס בהם.רק היה צר לו כי עץ המשחקים שעליו בנו "מחנה" נכרת כלא היה.

מבט אל חלונות ביתו הקודם גילה כי חלק מהם סורגו. הוא נזכר כשהיה בן 4, אז הלך לטיול עם בני גנו וראה מעלה את הארון בחלון החדר. ועל הארון היו אופניו המקולקלות. דבר שלא יכל לראות כשהיה בבית. אותו תלת אופן בצבע אדום שקיבל ליום הלודתו בגיל שלוש. ושהחזיק מעמד עד גיל שש בערך...

הסביבה טופחה ורק אותו "בית שבורה" כפי שאמרה אמו שעברית לא הייתה שפת האם שלה... נותר בשממונו ובעליבותו. שום ילד לא הסתובב בסביבה. הוא חשב על תקופות שוקקות יותר בהם חיו במקום משפחות גדולות וקול משחקם של הילדים והמייתם נדם. הילדים בגרו והצמיחו כנפיים אל מחוזות אחרים. חנויות השכונה הפכו לפאבים ולמכבסות.

מאוחר מידי, חשב. הזמן לתפילת מנחה של שבת. הוא מיהר. ולפני שעזב את האיזור הביט בחלון הגדול של סלון ביתו. עדיין למרות כל השינויים נותרה שם מזכרת - האדנית עם צמחי הקקטוס הירוק. זו שהביא סבו במתנה. רק היא נותרה למזכרת על אף כל השינויים ועדיין צמח הקקטוס משגשג בה. בחורף בעונת הגשמים מתמלאים עליו הבשרניים במים - דבר שמחזיק אותו בקיץ החם והלוהט.