הציפורים - סיפור קצר או פרק ראשון ?

כשהציפורים הגיעו במשק כנפיים בלהקות עצומות ושחורות שכיסו את השמיים במעין נקודות דינמיות כבר היה מאוחר מדי. הגשם שהחל לרדת טפטף על העצים וזלג לאורך החומות הצהבהבות כדמעות של קיץ, כשהכאב איננו כי קר אלא כי חם, יותר מדי חם לעזאזל.

ציפור אחת, המובילה, נעמדה על אחת החומות רטובה ונוזלית ושאר הציפורים המשיכו לנפנף בכנפיהן על מנת להישאר באוויר ובמקום.

הילד ששיחק בחצר המגודרת בחומה לא ידע דבר על כל זאת. הוא השליך את הכדור מעלה מוחה כף אל כף כל עוד הכדור באויר ופורש כפיים ותופש את הכדור בנחיתתו חזרה. הוא לא ידע דבר על אודות הציפור השחורה, המבשרת - כך כונתה בז'רגון של יודעי דבר.

הוא לא ידע כי עדת הציפורים שנלוותה למבשרת תישאר במקומה באוויר ללא מנוח עד שהדבר יוחלט.

והוא כמובן לא ידע שגם הוא חלק מכל הסיפור.

הציפור הראשונה מבין אלה החגות באויר - מי זו הראשונה? קל לומר. זו שרמסה בדרכה את הציפורים האחרות בחזה מלא ובמקור מנקש וחד כדי להיצמד למנהיגה, למבשרת. היא היתה הראשונה זמן לא רב. קודם לכן ציפור ראשונה אחרת מלקה את ראשה של קודמתה הראשונה, ועתה פרשה ביגון מתפקידה כראשונה עקב נקיפות מצפון בלתי פוסקות.

הציפור הראשונה הנוכחית הרשתה לעצמה לנוח מדי כמה דקות על ענף דק של עץ אורן וניקרה במקורה כמה מחטים מאלה שנאחזו עדיין בעץ, מביטה בהן מנשרות לקרקע בנדנוד רפה המעיד על רוח קלה, לא חזקה כאותה רוח שפעם כמעט העיפה את הציפור הראשונה מן העץ, אלא רוח אביבית צעירה.

הילד חדל ממשחקו ונשא עיניו אל החומה. האם ראה את הציפור המבשרת?

לא. הוא לקח אבן מן האבנים המושלכות בפאתי הדשא וזרק אותה אל ראש החומה לעבר הציפור המבשרת.

האם באמת לא ידע שהציפור שם? האם לא כיוון בכוונה לפגוע בציפור?

הציפור המבשרת לא דאגה. האבן חלפה בעדה ונחתה בצד החומה בעבר השני. הילד שמע את צליל הנקישה של האבן בקרקע והנהן בסיפוק. הוא הרים אבן נוספת ואחז בה כשוקל האם להשליכה או לא. עודו שוקל מעשיו נשמע קול רענן ומרוצה קורא "בוא הביתה. אני רוצה להראות לך משהו". הילד שמט את האבן ופצח במרוצה אל הבית שהסתתר בפאתי הדשא, עטוף עלים ועלווה וכניסתו מוצנעת תחת מטח עלווה וירק.

הציפור המבשרת לא דאגה. הוא יחזור - היא ידעה. הוא תמיד חזר.