וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה  /  יהושע רוזנברג

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר צָרַב צַעַר אֶת לְבָבוֹ:

"הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי, אוֹי נָא לִי,

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי

כַּיָּם נִגְרָשׁ לִבִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל"

וַיִּשְׁאַל הָאִישׁ:

הֲיִתָּכֵן נַחֵם אֲבֵלִים לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב

הַאֶפְשָׁר לָשׂוּם שָׂשׂוֹן תַּחַת רוּחַ כֵּהָה

הַגְדוֹלָה הַשִּׂמְחָה מִן הַצַּעַר 

הֲתִזְרֶה דִּיצָה עֲנָנָה,  תְּפַזֵּר גִּילָה קַדְרוּת? 

וַתַּעַן וַתֹּאמֶר הָעַלְמָה אֲשֶׁר רָאֲתָה צָרַת נַפְשׁוֹ:

לֹא תַחְלִיף הַשִּׂמְחָה אֶת הַצַּעַר

לֹא יֵהָפֵךְ יָגוֹן לְשָׂשׂוֹן.

 הַתּוּגָה שְׂדֵה גִּדּוּל לַשִּׂמְחָה הִיא,

כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ 

וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ

כֵּן יַצְמִיחַ הַצַּעַר מָשׂוֹשׂ  

תּוֹלִיד דְּאָבָה חֶדְוָה

וּמִן הַחֲשֵׁכָה יִזְרַח אוֹר

וְיָאֶר אֶת הַלָּיְלָה.

אָח לְצָרָה יִוָּלֵד.

אִם תָּבוֹא אִתִּי,

אִם לִי תָּשִׂיחַ עָקַת נַפְשְׁךָ

מוּל עַצֶּבֶת נַעַמְדָה יָּחַד

וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ כְּגַן רָוֶה

וְלֹא תוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה אוֹתָנוּ יַשִּׂיגוּ

וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה