מכתב לברזיל

מכתב ללהקה של קסה דל פאגודה

שלום שלום

אני כותב לכם עברית אבל בן שלי יתרגם לספרדית ואולי יקח את זה לתל אביב לתרגם בשפת ברזיל.

קוראים לי מנחם קירחיש ואני בן שישים ותשע בלי עין הרע יש לי חמשה ילדים כולם מוצלחים וכולם טובים וגם חמישה נכדים . ואני עובד במכבסה ומכבסים שם הרבה בגדים וזה נמצא ברחוב הראשי של חולון.

הבן שלי נסע לשם והביא לי תקליט מאוד יפה אבל הצרה הייתה כשהוא פתח לי את האריזה אני ראיתי. לא עלינו,  שתי בחורות בים לבושות תחתונים לא יפים וראו להם את הישבן, וזה ממש לא יפה ולא צנוע ומתחת לכל ביקורת.וגם לא ראו להן את הפנים, רק את הגב.  הבן שלי אמר שקוראים לזה חוטיני והוא ממש התבייש ונעשה אדום כמו סחוג שעשוי מהפלפלים הכי חריפים. כי הוא חשב שאביא לו מכות קשות. אבל הוא כבר ילד גדול ואני זקן וחלש ולא יכול עליו. אבל את האמת - אני רציתי לבכות. אבל אז חשבתי ועשיתי לשנייה אחת חושבים ופתאום אמרתי לו, לבן שלי: אתה יודע אהרון – אולי אין לבנות האלה כסף לבגדים כמו שצריך והם עשו תקליט כדי שיהיה להם כסף להתלבש.וגם הראו את הגב ולא את הפנים כי אולי הפנים שלהן היו עצובות מאוד מאוד. כי אני יודע שיש שם שכונות מאוד עניות שלאנשים אין כסף לבגדים והם הולכים ערומים לגמרי ואפילו חוסכים בבד לתחתונים. אז אני ריחמתי עליכם שמה מהלהקה ולמחרת הלכתי למשביר לצורכן ולשוק ולבזאר העיר וקניתי לכן שמלות יפות וחולצות אלגנט ומעיל לחורף כדי שיהיה לכן מה ללבוש ולא תצטרכו לחכות עד שהתקליט יצא לאור.

ובתקליט הבא אני רוצה לראות אתכן, שתי הבנות, מחייכות כי יש לכם בגדים ששלחתי לכן במתנה

אז קחו את הבגדים. תתלבשו עליהם ושהשם ישלח לכם הרבה כסף.

מנחם קירחיש