מוגש כתרופה משעשעת
לא מצונזרת –
לעצבוביות בלתי נשלטת
אשה אחת משונה , כל כך מיואשה
צרובה בשריטות מקודקוד עד בהונות.
פתאום איפשרו לה באותו יום
מספר סרטים לראות. לחוות.
באחד מהם : בצלילות מוחין :
מחשבה רודפת מחשבה -
כל כך הגיוניות במופרכותן,
ראתה עצמה, משכנעת
באופן גורף , את כל חבר המושבעין
כי היא אשמה. אשמה. אשמה.
במה? לא נדע. כך! בעצם היותה!
ולא נותר אלא להוציא את פסק
הדין: שיוציא אותה מחוץ לכל
העולה על דעת אנוש.
אפילו מעבר להיקף דעתה, שלה -
שמסוגלת לטפס על עצביו
של הקר, במוציאים להורג..
ואכן הוא התכסה בזעה קרה
וליבו הכפיל פעימותיו
עד אשר כרע לפניה ברך,
ולחש: רחמים. הצילו.
בבד בבד עם התרחשות זו
נגשה לקופת הקולנוע.
לא. היא לא ברחה הביתה
אל מתחת השמיכות.
ואפילו לא נגשה לשום מקור
ממשי או ערטילאי
לשם פינוי הנפגעים שבתוכה
או לשם חילוץ מה שנשאר מהם.
היא פשוט, בצורה הנורמאלית המקובלת.
קנתה בשקט כרטיס בודד לסרט.
בקושי שמעה את מילות
הקופאי. לקחה עצמה
לשירותים.
דימתה לעצמה שהיא
מקיאה את כל היותה.
היא איננה. שקט. סוף סוף.
מיישמת שיטה שנגלתה לה:
ראשית פשר ה-שפר - בפרש הרפש.
נו, מילא..
בחזון רחוק זכרה כי יש וזוכים
והכל נצרף באש רשפ יה
של אהבה ד' שופרה
רק תרועות שופר עוד צריכין פה.
לקחה את אי היותה
והלכה להתיישב על
כסא אדום מרופד
אי שם באמצע האולם.
לא רואה איש בקהל.
ואינה נראית.
פתאום: נמצאה לעצמה.
מי זו? שוב לא נדע.
עצמה הטובה. המעמיקה.
הנעימה, המופיעה לעיתים.
טובלת, וצוללת
בתוך מבוכי הסרט
שנקרא אגב,
"אחרי החתונה".
לא נתעכב על התוכן, והאופן,
כי ממליצה לגשת ולראות.
סרט מיוחד ומצוין
ששוב מוכיח בצורה מהממת
כי לכל סיבה ומסובב,
ובצד הנורא, והכואב.
המפליא לעשות פועל
ומזמן הזדמנויות
להיפוך היוצרות.
ולהפתעה של: אושר.
איזו מן מילה.
טעימה. אושר. אישור.
ש- כן. כן. אכן. ככה.
נכון. ועם טעם של עוד.
למרות הדמעות המרות.
מר מרפא מר, כפי
שאמר לה איש יקר.
חודש מר הוא חשוון.
ומישהו, תרגם: מר - כ- טיפה.
טיפה לטיפה מטפטפת מלטפת
כמה אוהבת היא טיפות.
חשוון, אמור לבשר בואו של הגשם.
היא אינה הולכת כל כך בגבוהות כרגע.
לא בוכה לגשם. ולא להתגשמות.
הכל בעיתו. במועדו. כרגע...
היא משתוקקת לחוש , תקוות. חוטים. דקיקים.
טיפות אגלי טל.
כמעט בחרה לעצמה
שם נכסף: אור טל.
כדי להרכיבו על
עצמיותה המתרסקת.
ובלבד שישביח כל היותה.
חולמת להיות
נסיכות מוכתרת
בנזר שאינו פוסק
לזלוג רסיסי רסיסים
המסירים את הלוט מן הנעלם,
ומרטיטים בכל היותה טללי אורות.
של חיות. של חסדיה.
כמה היא מייחלת.
מתחננת.
מתפלשת.
די מספיק לעשות בושות.
זה אסור. נאמר לה:
להוסיף לעצמך שם
באופן לא זהיר ובדוק.
זה כאילו להתחבר
לפצצת אטום.
הוי. אנא. היא אינה רוצה
להיות פצצה מתקתקת.
ובאובדנה להפיל חללים
חפים מפשע.
להפך. כל יעודה :
להועיל. להציל. לרפא.
ללמד, להגביה את הנפולים.
ולכפר לחוטאים.
ולהטעים מנעמים קטנטנים
צפונים בסוד מילים.
איזו משאת נפש יומרנית.
תשתקי. תשקטי.
שקט!
פתאום: ממעל -
מדמה לשמוע בת קול
של הברוך מכל:
"אהיה כטל לישראל
יפרח כשושנה".
ומזדמרת לה השורה הידועה:
פיך אל הבוקר שושנה
אקטפנו לי.
על מה את מדברת
פה בכלל.
שטותיה קטנה.
המשך השיטוט יובלע פה כרגע.
נקפוץ לביתה של חברה
היודעת סודות פינוקים
של כאן ועכשיו.
זה הסרט האחרון שיובא פה.
מה מציעה לה החברה?
כן.... איך קוראים לזה?
הגברת המקשקשת פה ללא הרף
אשר מילים מוזלפות לתוכה
ממקורות לא ידועים.
הבה נקווה כי מבורכים.
כל הזמן מאבדת מילים.
מילים בורחות, משתכחות לה.
המילים הכי משומשות.
הכי רגילות.
פתאום אין.
בלאק אאוט.
הלכה המילה.
אמא'לה , כמה אני מרגישה
אותך. יקירה שלי.
לאחר השבץ המוחי
תחילה נאלמו כל המילים.
אחר כך החלו לשוב, וללכת
ומילים אחרות באו במקום
מוזרות, וגם שלא במקומן.
ובאיזה הומור וסלחנות
היית פוגשת עצמך שם.
חיוך תמים של ילדה היה לך,
נבוך ומבודח באותה עת.
כמה אהבתי לך שם
בחולשתך. בגדולתך.
אמא'לה , נחמתי המעופפת בשמיים
בחיק השם, יחד עם אבי הפלאי.
אתם נולדים לי מחדש
מולידים לי מחדש
תודה אוהבים/אהובים.
אז איפה אני כעת?
פה, בדיוק בחיבור הענוג
שבין האונות, ימין ושמאל.
חכמה ובינה
אבא אמא ושכינה ביניהם.
עדיין איני. והנני.
ורוח השם מרחפת
על פני תהום.
תהום - מהות.
נוגהת לא נוגעת.
השם ישמרנו כולנו.
כאחד. באור פניו
נראה אור.
אלא מה, .עדיין
המילה אינה עולה.
היא קשורה ל-אמבטיה.
כביכול, המצאתי גלגל : עינוגי
רפויי, שיכוכי ,ריכוכי - המדאובים.
על ידי ה אם בת יה.
כנגד כל שנאה וחבלה עצמית.
האם רוחצת ושוטפת באהבה
את הבת, בהשראת יה.
תוך שירה וזמרה ותפילה.
בזרמי הטוש, בשמן זית,
בקרמים ניחוחיים של שמפו
במים חמים. במים קרים.
ואז, להתגלגל כתינוק בן חודש
מצד לצד.
והופה-לה. לקפוץ החוצה.
ולהתחיל במלוא קומה
לצעוד עם עצמך מחודשת
ועם חבילת מכאובייך.
בגבורה. בבקשה.
וללא תלונה.
הנה היא באה.
הגיעה המילה.
טוב. לא חוכמה.
היא לא בעברית.
פשוט . פלאי הטכניקה. ג'קוזי....
כי ילדה שלי. בת אלפיים.
כל העולם הגיע כבר
מי יודע לאיזה שלב
במילניום.
ואת לא שיערת לנפשך
מה זה ...ג'קוזי...
כמה רווח יש בזה. בחוסר הניסיון.
עוד הרבה נכון לך, לגלות...
מיואשה'לה, שכמותך.
לצורך העניין נקרא לך כעת:
שמיינה'לה. כך. אכן.
נחמד לנו השם הזה.
בנהפוך הוא.
כה מנחם.
מפליא . נכון?
את ששונאת כל גרם
ממשקלך. בין אם רב
בין אם דל.
ואם רב? אבוי מה צר.
סיבה לטרוף עוד הר.
מתי תלמדי לשמוח ולהודות
למי שיצר אותך, כרצונו. ברוך הוא.
כן, שמיינה'לה. נשיימה'לה.
הוי איזה סרט : פשוט ג'קוזי.
מלא שובביות, וחושניות,
ועליצות תינוקית, ונשיו ת.
פורמת חישוקי חישקוקים.
וצבעי גוף לבן ורדרד,
וכל כך הרבה עיגולגלויים
ורגל מושטת למעלה
כמו בסרטים, הרי אנחנו
בסרטים, ובתוך כל
תאורי הבשר שלא ניכנס
לפירוטם, נגלים ונחבאים,
טפח מול טפח,
ומתמוססים בהררים
של קצף... קליל
לבנבן, מבשר אך טוב.
יותר נעים מכל
מטעמי הקצפת
שנוהגת חברתי האחרת
להזמין בקביעות יחד עם
הקפה.
ואיזו מן
הרגשה של זוך וטוהר
וקדושה. ויד נעלמה, מציירת,
של רנואר כנראה, ואולי רובנס.
כה רחומה, כה מקבלת,
באהבה, ונותנת מקום מבורך,
לכל קיפלול, וקימור.
ואולי גם מכחולים אחרים
עוקבים אחר הצורות
מדגדגים דרך מערבלֵי
ומתיֵזי המים
מכל הכיוונים.
הלכת לאיבוד שם
לגמרי. וכך, הכי
מצאת את נועם היותך.
כל כך טובה ורכה .
לגמרי שלמה. ודווקא כמלאה.
בשחוק של חדווה.
ואפילו נגיד פה מילה
אסורה בעבורך: יפההההה
כל כך יפה... מי פילל
אפשרות שכזו.
(ברור, הרי פניך לא
נשקפו, מבהילות - לעומתך.
מה אפשר לעשות.
בסוף את מוכרחה
להיות רעה לך.
שלא נדע ממך.
קלקלת את כל הסרט)
"אהבה בתענוגים"
ניסח לך פעם
איש יקר,
עוד לפני שנקלט הביטוי
וננסך בתוכך -
דרך קריאת שיר השירים.
אשר לשלמה.
קודש הקודשים.
ועכשיו נעשה לאט
פייד אאוט.
ונצעק:
אני לא מוכנה.
אני לא מוכנה.
להסכים למשפטים
הנחרצים המכוערים
המקפדים, המכחידים,
של הגב' הדעתנית
שמטיחה אותם, בעצמה.
שלא מאפשרים לה לחיות.
שלא ולא ולא ולא.
שאין לה סיכוי.
שהיא אבודה.
שלעולם לא
תהיה לה אהבה.
אשליה אחת.
גוזמניה אחת.
פטה מורגנה אחת.
פוי.
את בעצמכת.
כך לשפוך בוץ לתוך
הג'קוזי, המפואר? ! ....
מגעילה.
ולימד אותך איש יקר.
אם מרגישה מגעילה -
אז פשוט : תגעילי הכלים.
כמו לפני פסח.
שיהיו כשרים.
מזוככים.
ספוגים בתודה על שאת כאן.
תשכחי כל מה שאת יודעת.
תכלית הידיעה שלא נדע.
קבלי את מתנת הרגע.
מהי מתנת הרגע?
שאת יוקדת אהבה.
כל היתר לא חשוב. כרגע
אני שולחת לך אלוקיי
לימודֵי לימודים קטנים
טיפות, טיפות
רסיסים, מרשרשים
מרחששים
מחש-מלים
של טללי טללים
שנקוו בזכרון שבראשי,
וגם אלפי קסדות הדוקות
מכַוְצות ומלחיצות
לא ישכיחום -
מתוך הודיה עמוקה לך
כי ציויתני לאהוב אותך
בכל נפשי ולבבי
ומאודי.
שוב ושוב לבחור בך
ובחיים.
ואנא. אני מוכנה ומזומנה
לקבל מנָה מנָה טלולה
במועדה, כרצונך.
מחסד חינם שלך
בואי ילדה קטנטנה
לבדה לבדה
כל כך ... לשם שינוי
לא נדביק לך תואר.
רק נאחל לך
חלומות פז-יה
וחז-יה
וגם מ - רז-יה
לא נתעלם.
חתול כבר הלך לישון.
כבר כל כך מאוחר.
אולי מאוחר מדי?
עינייך כבדות.
בואי אל השנה
המתוקה
שו-שנה.
ברוך המפיל שנה
על עפעפייך הדלוקות.
בואי נתפלל
שקרן האור
של מחר
תאירך
תעוררך
בבוקר הבא לטובה:
אל התפילה
הקבועה
המחייה אותך:
מודה
אני לפניך
מלך חי וקיים
שהחזרת בי נשמתי
בחמלה .
רבה אמונתך.
ואם אתה מאמין בי
מי אני שלא אאמין ...
תחדירי זאת טוב טוב
לידע את כל מלייארדי
התאים שלך.
שיברכנו אלוקים כולנו כאחד.
בהתעלות. בהתחיות.
ויחלץ עצמוּתנו
משיעבודנו
לפה רע
ויגאלנו ל- פה סח: אך טוב
כי הוא פה פה פה, ממש נגיש.
קרוב יותר מכל סרט.
מכל מילה.
ה ט ו ב. ואפילו טוב מאוד.
וירא אלוקים כי טוב מאוד.
כי קרוב הדבר בפינו ובלבבנו לעשותו.
מה לעשות?
את עולמנו לגן עדן!
איך?
לאלוקים המיטיב פתרונים...
