מִן הַצַּעַר בָּא הַשִּׁיר

מִן הַצַּעַר בָּא הַשִּׁיר /  יהושע רוזנברג

צֵל וָאוֹר יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ

שִׂמְחָה גְדוֹלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ

יָגוֹן וַאֲנָחָה שָׂשׂוֹן וָגִיל שְׁנֵי חַיֵּינוּ,

עֵת יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו אָדָם לְאוֹר

בְּחֹם קָצִיר יְיַחֵל לְעָב טַל

רַבִּים אֹמְרִים בָּאֲפֵלוֹת:

'מִי יַרְאֵנוּ בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב'

וַאֲנִי כִּשְׁלֹמֹה אוֹמֵר:

'דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב'.

מִן הַצַּעַר בָּא הַשִּׁיר, מִן הַגַּעְגּוּעַ

מְטַר גֶּשֶׁם תּוּגָה יַכְנִיעַ חֹרֶב

עַל שְׂדֵה הַלֵּב יֵרֵד

וְהִרְוָהוּ וְהוֹלִידוֹ וְהִצְמִיחוֹ

בֹּסֶר עָגְמָה גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה

מִפִּרְחֵי הַכְּאֵב יִּגְמֹל פְּרִי מִגְדֵי הָרֶנֶן

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.