(הגרסה המעודכנת והאמיתית, של מה שקרה....)
לפעמים חלומות מתגשמים.
זה קרה בסוף הקיץ. שום דבר לא הכין אותי לכל האירועים שהתרחשו - וכל האירועים שהתרחשו, לא הכינו אותי לשום דבר, שקרה בסוף הקיץ.
בקיצור, מוכנה לא הייתי.
מי כבר יכול להיות מוכן לדבר שכזה?
רק שתבינו, בקיץ הזה עשיתי כל מה שחלמתי עליו אי פעם!
זה התחיל מהחוזה הנחשק, שסוף-סוף הגיע. החוזה עם ההוצאה לאור, להוציא את הספר הראשון שלי "המסע לאֵינְוֹורִיק".
אחר כך הגיעה תכנית הטלויזיה המטורפת, עם גלית גוטמן "מחפשים אהבה", אליה הצטלמתי עם שלוש חברות יקרות מהאתר. (כן! בקרוב תראו אותנו מריצות קטעים בפריים טיים בערוץ 10) וכל זה בשביל לקדם את הספר. אחרים באו לחפש אהבה, אני באתי לדחוף את הספר למסך הקטן.
כשזה הסתיים, התחילה העריכה של הספר. שבועות של קריאה ומעבר על הטקסט, פעם ועוד פעם. הצלילה הנפלאה של העורכת שלי לתוך הסיפור והפידבק הנפלא שקיבלתי ממנה. אחר כך הגיעה העטיפה המרהיבה, שגם כאן, קלעה המעצבת בדיוק לטעמי ולא יכולתי להיות מאושרת יותר.
וכל הזמן, לאורך כל הקיץ הזה - כותבת וכותבת, ללא הפסקה.
כתבתי בחצי שנה האחרונה שני ספרים!! "העולם הישן" "העולם החדש" וכבר התחלתי את השלישי בסדרה "העולם שמעבר" ובין לבין גם קצת סיפורים קצרים וקצת נעלמתי מהאתר, כשהייתי עסוקה בעריכה ועכשיו היתה גם ה"סוכנות" - בקיצור - זה לא מפסיק! המוזה עברה להתגורר בביתי, כך שאם מישהו מחפש אותה- היא כאן. אצלי בבית. (אפשר להשאיל אותה במחיר מבצע 120 ₪ לשעה J).
סוף הקיץ הגיע (כי אצלנו נובמבר זה סוף הקיץ - ולא רגע אחד קודם!).
שום דבר לא הכין אותי לחור השחור אליו נשאבתי.
הספר היה אמור לצאת אחרי החגים. (בגדול, כל מה שקורה אחרי שמחת תורה, זה אחרי החגים, ככה שאנחנו עדיין בטווח חחח..) ואני החלטתי לקחת הימור ולשלוח את לחמי על פני המים, ללכת עד הסוף עם האמונה והדרך שלי ולהגשים את החלום עד תומו. לכתוב ולכתוב ולמצוא עבודה שתפרנס אותי מכתיבה. הרגשתי כמ אותו שוטה, מקלפי הטארות, הצועד על פי תהום, רגלו באוויר מעל הבור, ידו מונפת, אוחזת פרח והוא כולו אמון ואמונה, שלא יפול ויתרסק, שם את מבטחו ביקום ובאלוהים. כך עשיתי גם אני.
פתאום בתחילת החודש, הבנתי שאני בלי כלום. בעוד חודש, לא יהיה לי ממה לשלם שכר דירה ואת הגן של הילד. כלום.
שלא לדבר על צורכי מחייה בסיסיים.
הלחץ גבר. הכסף הלך ואזל. החבל הלך והתהדק על הצוואר. במקביל, כספים שחיכיתי להם מביטוח לאומי, נשאבו ונעלמו אל הריק. עוד מכה. במקום לשמוח ולצהול מיציאת הספר הקרבה והולכת, הראש הלך ושקע לכיוון הרצפה.
כל יום, בשבועות האחרונים, מצאתי את עצמי עוברת מהתקרה לרצפה. רגע אחד מאושרת מעוד ידיעה משמחת לגבי הספר ולמחרת מתעוררת אל המציאות העגומה, של המצב הכלכלי, אליו נקלעתי, בגלל חוסר הערכות נכונה.
אתמול, התקשרתי ל'צומת ספרים' לבדוק אם הספר כבר הגיע. התבשרתי לשמחתי, שהספר כבר מופיע במחשב שלהם "ואם תתקשרי עוד יומיים שלושה, זה כבר יהיה כאן!" דיווחה לי הבחורה החביבה שדיברה איתי. התאפקתי לא לצווח לה באוזן, שזה הספר שלי וכמה כיף לשמוע את מה שאמרה!
אבל החרשתי. אתם קולטים??? הספר שלי יוצא!!! החלום שלי מתגשם!!! ואני לא מצליחה לשמוח! איזה אבסורד...
על השמחה העיב כמובן, אותו ענן שחור. אף פעם לא האמנתי שאגיע למצב כזה.
אני לבד עם ילד ואני צריכה לחזור לגור עם ההורים.
בערב נשברתי. נכנעתי והגעתי עם עצמי להחלטה, שאין לי ברירה כרגע ועלי לעזוב את הכוך הקטן שלי. את הפינה הקסומה שלי, שנתנה לי כל-כך הרבה בשנה האחרונה. אפילו כבר זרקתי רמז קטן לילד, לבדוק איך מוצא חן בעיניו הרעיון. הוא לא מת על זה, אבל כשהסברתי שניקח איתנו את כל הספרים והצעצועים והמשחקים ואת כל מה שיש לנו, הוא התחיל להבין. (רק לא הבין למה אי אפשר לקחת איתנו גם את הכיור...).
הבוקר הגיע דואר מביטוח לאומי, שם התבקשתי למלא את פרטי החשבון החדש שלי, שיוכלו להעביר לי לשם את קצבת הילדים המגוחכת, מחודש ספטמבר האחרון. ניגשתי אל הבנק, לקבל את האישור והחותמת.
"למה את לא עושה איזו תכנית חיסכון?" שואלת אותי הפקידה החביבה. "למה שלא תשימי בצד, כל חודש סכום קטן." היא מציעה לי.
"עם מה??? עם הכסף שאין לי???? " אני שואלת בגיחוך מתוסכל.
"עם הכסף הזה!" היא מסובבת את צג המחשב ומראה לי סכום לא הגיוני, שרשום ביתרת חשבוני. "זה הגיע אתמול ויש כאן עוד סכום מלפני שבוע, שהתקבלו מביטוח לאומי."היא מסבירה את יתרת הניסים שהיתה רשומה שם.
פי נפער בתדהמה. עיניי מתמלאות דמעות (גם עכשיו כשאני כותבת לכם) ואני מעבירה את מבטי המשתאה ממנה וחזרה אל המסך ושוב אליה, המומה וחסרת מילים.
"זה לא מביטוח לאומי!" אני צוחקת בבכי, "זה מאלוהים!!" והרגשתי כאילו זה עתה זכיתי בפרס הראשון בלוטו...
הדרך מהבנק הביתה, אורכת כרבע שעה. המרחק הוא קילומטר וקצת.
את כל המרחק הזה העברתי בצחוק ובבכי של אושר, מרימה עיניי לשמיים ומודה בתפילות כאלה ואחרות לבורא עולם, ששומע ושולח לי כל פעם את המסרים והמלאכים, שמראים לי, שעלי להמשיך ולפסוע בדרך האמונה שלי.
הקיץ נגמר. שום דבר לא הכין אותי לכל מה שעברתי.
הספר יהיה בחנויות בסוף השבוע הזה, (בצומת ספרים בטוח).
אני יכולה להישאר בביתי הקט ולהמשיך בדרכי. (נכון, עכשיו אערך מחדש).
לפעמים חלומות מתגשמים - באמת!
תודה לכם שאתם כאן. שותפים למסע...
באהבה,
תמנע.
