שבעה

                            שבעה

היום שמעתי את ציוץ הציפורים.

אומרות, אי אפשר לדבר עם אטומים

אי אפשר לדבר אל החרשים

האבלים אינם שומעים.

אל תאטמי לאהבה, ילדה

כי זו אשר הייתה

לא נשאה את מהותה.

אך איך אדע שנית כי תהא זו אהבה?

ציפור נודדת אל ארצות החום

עלה של זית. בשורה במקורה,

כי היום נדמה שמעתי את ציוץ הציפורים

אומרות, אי אפשר לדבר עם החרשים.

ומסביבי צינה, מסתירה פני חמה,

עטופה שמיכה כבדה

זועקת את שתיקת העדרך

וקולך בוקע חליפות מבעדה.

פעם, שמעתי את ציוץ הציפורים

אך גם היום אני יושבת שבעה

עטופה שחורים. קרועה.

קרועה בדש חולצה.

היום שמעתי את ציוץ הציפורים,

מקיימות דבר מצווה

אומרות בלחישה:

אי אפשר לדבר עם האבלים.

עוד ציפור נודדת אל ארצות החום

עלה של זית, בשורה במקורה

כי היום נדמה שמעתי את ציוץ הציפורים

אך אני קרועה. קרועה בדש חולצה.