סיפורים
לזכרה של האהבה
"אני רוצה להיפרד." שמעתי אותך אומר בין כל שאר המילים שנזרקו באוויר מתוך עצבים באמצע הריב. "אני רוצה להיפרד" חזרת על המשפט.
זה היה יום חמישי, יום הולדת של חבר שלך. אני זוכרת איך במשך כל אותו היום הייתי במצב רוח מוזר, אפשר להגיד אפילו שהייתי על סף בכי, למרות שלא הבנתי את סיבה לכך (עכשיו אני יודעת שכנראה הרגשתי באינטואיציה שמשהו רע עומד להתרחש). בערב חבר שלך אסף אותי מהבית, אח"כ אספנו אותך ונסענו להרצלייה. אני חייבת לציין שהיה די משעמם שם. ב 2:00 בלילה זה קרה, התחלנו לריב על משהו טיפשי ואז אמרת את זה: "אני רוצה להיפרד", שמעתי אותך אומר בין כל שאר המילים שנזרקו באוויר מתוך עצבים באמצע הריב. "אני רוצה להיפרד" חזרת על המשפט שוב. עניתי לך: " אתה רוצה להיפרד? סבבה אז ניפרד..." ולא האמנתי שהמילים יוצאות מפי. אתה הלכת לקרוא לחברים שלך כדי שניסע הביתה ואני התחלתי לבכות. זה היה נראה כמו נצח עד שבאתם. אני ישבתי בספסל האחורי באמצע ואתה ישבת משמאלי. כל הדרך הביתה ישבתי מוכת הלם. לא זזתי, לא הוצאתי הגה מהפה, לא בטוח אפילו שהצלחתי לנשום. עצרנו מול ביתי, אמרתי לכולם שלום ולך אמרתי: "אני אבוא לקחת את הדברים שלי ביום ראשון".
נכנסתי למיטה ופשוט נרדמתי.... בבוקר למחרת התעוררתי בערך ב 10:00 ואז כל המחשבות התחילו לתקוף אותי...התחלתי לבכות בלי מעצורים, הרגשתי איך חסר לי משהו בגוף, זה היה הלב שלי, הרגשתי שתלשו לי את הלב מהמקום. לא רציתי לצאת מהמיטה, שכבתי ככה בוכה במשך כמה שעות. ניסיתי לסדר את המחשבות, ניסיתי להבין למה זה קרה,כי זה לא יכול להיות שבגלל הריב הטיפשי הזה אנחנו נפרדים. אני לא יודעת מאיפה מצאתי את הכוחות, אבל אחרי כמה שעות קמתי, שטפתי פנים וחזרתי לחדר, התיישבתי על המיטה ושקעתי בתוך ספר. במשך כמה שעות קראתי ספר ונתתי לעצמי לבכות תוך כדי הקריאה. בערב אחותי הציעה שנלך לאנשהו כדי לצאת מהבית להתאוורר, אז החלטנו לנסוע לראות סרט.
בלילה כשחזרנו מהסרט בכיתי בשקט במיטה עד שנרדמתי. בבוקר יום שבת התעוררתי ב 6:00 ועוד פעם תקפו אותי המחשבות ולא הצלחתי להמשיך לישון. בכיתי וחשבתי ולא הצלחתי להבין. את יום השבת ביליתי גם כן בקריאת ספר. בערב קבענו אני ורון להיפגש ביום ראשון בערב כדי להחזיר את הדברים האחד של השנייה.
יום ראשון הגיע, חזרתי מהעבודה, התקלחתי, אכלתי והתארגנתי לפגישה המתוכננת. נפגשנו בגן שעשועים שהיינו יושבים בו לפעמים בתקופה שעוד היינו ביחד. הגעתי כמה דקות לפניו, חניתי וחיכיתי. אחרי כמה דקות ראיתי אותו דרך החלון מתקרב, יצאתי מהאוטו, הוא ניגש אלי וניסה לחבק אותי אבל אני לא נעניתי. ישבנו על ספסל והתחלנו לדבר על סתם שטויות ואז אמרתי לו: " אמרת לי שתסביר את עצמך יותר טוב כשניפגש, אז אני מחכה." דיברנו, והוא הסביר את עצמו, נשפכו הרבה דמעות (שלי) אבל בסופו של דבר הבנתי אותו. באמת הבנתי אותו ממקום של אהבה כנה ואמיתית. הוא בסה"כ בן 21 ורוצה חופש, רוצה להרגיש איך זה להיות לבד, לא להיות בקשר עם מחויבות ארוכה (בכל זאת 3 שנים זו תקופה מאוד ארוכה). אחרי השיחה העברנו את הדברים שלנו מאוטו אחד לשני ואז הוא הציע שניסע ל"ארומה". ישבנו שם על כוס קפה, דיברנו וצחקנו (עד כמה שהיה אפשר). החלטנו שאנחנו רוצים לשמור על קשר של ידידות, אבל אני לא יודעת אם נצליח, רק עם הזמן נדע.
התחבקנו לפרידה ונסענו כל אחד לדרכו.
לא אומרת לך מילים של פרידה, אומרת לך תודה על התקופה הנפלאה, על האושר שגרמת לי, על החוויות ועל הזיכרונות. אין בליבי כעס עלייך, יש רק כאב גדול ולב שבור לחתיכות.
לזכרה של האהבה הגדולה בעולם בכל הזמנים!
מילנה
כל הזכויות שמורות למילנה צ.
