החורף

גֶּשֶׁם בַּחוּץ וּמְאֹד לַחוּץ,

עָטוּף אֲנִי בְּהִסְתּוֹבְבִי בַּחוּץ.

רָצִיתִי מְאֹד לִנְסֹעַ לַעֲרָד,

אַךְ לְבַסּוֹף נוֹתַרְתִּי עִם הַבָּרָד.

הַכְּפוֹר חוֹדֵר לְעַצְמוֹתַי

וְהַגֶּשֶׁם מַרְטִיב אֶת בְּגָדַי.

מִתְגַּעְגֵּעַ אֲנִי לַיָּמִים בְּהֶמְשֵׁךְ

וּכְמוֹ כֵּן לְכֹל מַה שֶׁמֵּבִיא אִתּוֹ הַחוּם.

עֲיֵפָה נַפְשִׁי מֵימֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים,

וְחָשְׁקָה בִּימֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים.