במנהרות הלב...

צימאון אהבה אחזני לעת ליל

אל מול ניגונם של חסרי הבית

במנהרות הלב הריקות מדם

שם עודני פוסע בין נימים לאדם

משורר מילים מדביק ניגונים

נושק מזוזות פסולות וחלודות

השטן קרב ונשק ללחיי

אחוז חלחלה רחק ונדם

והייתי אני האחרון שנותר

גיבור בן בלי בית ודת

חזיתי בקץ הקיצים

וידי לא הושיעה עמי

עמי אשר בציון

עמי שחטא ובחטאיו

אין מחילה וכפרה

בבוא הלילה נפלו חללים

והיה זה כאחד הימים

יללות כאב זעקו השמיימה

והאלוהים איתי דומע

ומלאכיו עצובים עצובים

כי קולם לא נשמע עוד

וידיהם קצרו מלהושיע

והיה ביום ההוא חשך

חשך על פני תהום