ביום שכזה

את יופייך האמיתי גיליתי

בתוך סבך של המולה,

גם הפעם לא טעיתי

כי שוב פעמה הנשמה.

על זה וזו ו"זואי"

וכל אלה שכמותה,

שלא בהישג יד

גורמת לכל כך הרבה דאגה.

אבל שוב בקול תרועה

גוברת ההבנה,

שהיופי והאופי האמיתי

הוא זה שתמיד לצידי,

בשוך הסערה והרעמים

ומטר הגשם והברקים,

מגיעים שוב אותם ימים

של החיים האמיתיים.

חיים של עבודה ואחווה

וביסוס האהבה.

אם כל יום יהיה חג

ולנו תהיה קורת גג,

נדע להשלים את החסר

של הימים בהם אני מאחר

לחבק אותך ולהגיד

שאותך אוהב תמיד.