למור, שמוסיפה לי כל הזמן מוטיבציה לשבת ולכתוב (:
יש אנשים שאכפת להם. ויש אנשים שאכפת להם יותר מדי. יש כאלה שיש להם לב, ויש כאלה שיש להם לב פגוע. לדורון קרנצלר לא היה אכפת מכלום. לא היה אכפת לו כשאבא שלו נפטר מסרטן, לא היה אכפת לו כשאמא שלו חלתה באיידס, לא היה אכפת לו כשחברה שלו ירקה לו בפרצוף, ולא היה אכפת לו כשהיא קמה ועזבה את הדירה שהוא עבד שנתיים בשביל לממן. הסיבה לכל אלה הייתה פשוטה. פשוט לא היה לו לב, ולא, הכוונה היא לא למטאפורה מטופשת. אחרי חודשים של בדיקה מעמיקה התברר לקרנצלר שיש לו את כל חלקי הגוף שבנ'דם צריך, חוץ מהלב, שבמקומו היה חור גדול ושחור באמצע החזה. דורון לא ידע להסביר את זה, וגם לא הרופאים. הבעיה הגדולה שלו הייתה שלא היה אכפת לו שאין לו לב, כי לא היה לו לב.
הרופאים שיחררו אותו בטענה שהכל יהיה בסדר, ושאולי כדאי לו לראות את הסרט 'הקוסם מארץ עוץ' כמה פעמים, ולהתמקד בעיקר על איש הפח ההוא בלי הלב, כדי שיבין מה הוא מרגיש, או יותר נכון, לא מרגיש. זה לא ביאס את דורון, זה גם לא שימח אותו. הוא פשוט נשאר באותה הבעה ריקה שהייתה לו מאז שנולד. גם אז הרופא שיילד את אמא שלו ראה שלתינוק הקטן והמוזר הזה אין לב, וגם אז הוא שיחרר אותם בטענת שווא שהלב יגדל, ופשוט לא רואים אותו, ובלי לב התינוק היה מת מזמן. אמא שלו עלתה על הבעיה, וראתה את זה אצלו מיום ליום. הוא לא בכה, לא צחק ולא היה עצבני מעולם, אף לא דקה אחת בחיים. פסיכולוגים, קרדיולוגים ומומחים לבעיות גנטיות מהשורה הראשונה לא הצליחו אף פעם לאתר את הבעיה, אבל לקרנצלר זה לא שינה, כי לא היה לו לב.
ילדים בגן, ואחר כך בבית הספר, ואחר כך בתיכון צעקו עליו מכל כיוון שהוא מכונה ושהוא חייזר ושאין לו לב, אבל דורון עבר את כל החיים בשקט, ולא הבין למה אנשים כל כך מתלהבים מזה שאין לו לב, כי הוא לא הרגיש את זה, כי לא היה לו לב.
לא היו לו בעיות פסיכולוגיות, כי הוא לא ידע להרגיש שום דבר. הוא לא הבין את הפרצופים המוזרים שאנשים עושים מסביבו, הוא לא הבין את המשמעות של מילים כמו 'אושר', 'כעס' או 'עצב', הוא לא הבין למה אנשים אוהבים אחד את השני, שוכבים אחד עם השני, ואחר כך 'זורקים' אחד את השני, והוא לא הבין מה המשמעות של יחסים בין בני אדם, וההורים והאחים שלו היו מסתכלים עליו ומרחמים עליו בלי סוף, והוא לא הבין למה, כי לא היה לו לב.
כל ערב, ספק מתוך ריקנות, ספק מתוך שיעמום, הוא היה מנסה ללמוד פעם אחרי פעם מחדש את המשמעות של הרגשות האנושיים. 'פרומונים' הוא קרא, 'משיכה רגשית' הוא הבין פה ושם מאיזה מושג שהיה לו בלתי מוסבר ובלתי ידוע. והוא לא הבין למה בגלל שאין לו לב הוא בחיים לא יבין את המושגים המוזרים והבלתי-מוסברים האלה שנקראים רגשות. הוא היה חולם בלילות בשחור לבן, על איש גדול שבא בכדור פורח ומושיט לו חפץ גדול ואדום. 'זה לב, דורון' האיש היה אומר, 'זה להרגיש, אתה מבין?' הוא היה ממשיך, ודורון היה כל לילה מתעורר מחדש, עם הבעה ריקה, ועם אותו חור גדול ושחור באמצע החזה, איפה שלא היה לו כלום, כי לא היה לו לב.
אחרי חצי שנה הוא עבר לקולורדו. להרים. כי אמרו לו שנחמד שם. לא שהוא ידע מה הפירוש של נחמד, אבל הוא החליט לנסות. שנה אחרי שנה הוא חי בהרים המושלגים לבד, עד שהגיע איזה בחור עם גיבנת ושאל אותו אם הוא רוצה להצטרף למועדון אל"ל (אנשים ללא לב). הוא לא קפץ על ההצעה, כי הוא לא היה שמח, אבל הוא אמר 'כן' וכעבור יומיים הוא הגיע לפגישה הראשונה של המועדון, שם הוא פגש בחורה שהייתה לא יותר מבחורה בשבילו, וגם לה לא היה לב. הם עברו לגור ביחד בבקתה קטנה בהרים, שם הם חיו את שארית חייהם, ובאו מדי פעם לפגישות של אל"ל פה ושם. והם לא חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, כי לא היה להם לב.
