אבא שלי הקוסם

יש לי אבא קוסם. אבל לא קוסם כזה כמו שאתם מכירים, שמוציא שפן מהכובע ועושה טריקים כאלה שאפשר לקנות בשקל וחצי בחנות מעבר לרחוב, אלא קוסם-קוסם. כזה שיכול לעשות ולראות מה שהוא רוצה בקליק כזה של האצבעות. כזה שיכול להגיד לך  בדיוק מה עשית אתמול מהרגע שקמת עד הרגע שהלכת לישון. קוסם באמת. אמא אומרת שזה בגלל שהוא ממשפחה כזאת, של קוסמים, ושזה עובר בתורשה ושגם דוד שלי דויד הוא קוסם. אבל אני לא מאמין לה, כי דוד דויד לא קוסם, הוא מדען. ואי אפשר להיות שניהם. הילדים בבית-ספר תמיד צוחקים עליי כשאני אומר להם שאבא שלי קוסם, וכל הזמן אני חושב אם גם אני קיבלתי את הקסם הקטן הזה שעובר במשפחה, כדי שכל פעם כשערן המכוער יתחיל לצחוק עליי, אני אוכל לעשות קליק כזה באצבעות ולשלוח אותו בטיסה מעל הבניין של הבית-ספר. אבל אח שלי הגדול שי תמיד אומר לי שאין כזה דבר "קסם משפחתי" ושאני סתם ממציא, ושאני צריך לחשוב איך שהוא אומר, "אאוט אוף דה בוקס". לא הצלחתי אף פעם להבין למה שי מתכוון במשפט הזה, למרות שאני יודע שבוקס זה כזה סוג של אגרוף, ואמא אומרת שזה קופסה באנגלית.

לפני שבועיים יצאנו לטיול בצפון. אני ושי ואמא ואבא שלי הקוסם. ועשינו פיקניק כזה ושי תפס פרפרים, ואבא, בגלל שהוא קוסם, הכניס את הידיים שלו למים והוציא משם דגים, ואני שמתי אותם בשקית ניילון כזאת ולקחתי הביתה. ונעמי, שהיא הילדה שכולם אוהבים בכיתה, הסתכלה על הדגים שלי ואמרה לי שהיא מאמינה לי שאבא שלי קוסם, ושהיא תדבר עם ערן שיפסיק לצחוק עליי, ואני אמרתי לה תודה.

ביום חמישי שעבר המורה רחל צעקה עליי. היא צעקה הרבה, וצעקה חזק, ואני לא נעלבתי, אבל כעסתי, כי זה לא נכון שאני שמתי לה נעצים על הכיסא והדבקתי את המחק של הלוח לתקרה, ושאני יודע מי זה היה, אבל לא אומר. והיא עמדה קרוב-קרוב לידי וצעקה שאני כל הזמן מתנהג כמו ילד קטן, ושאני חסר אחריות. ואז מרוב שכעסתי הראש שלי עמד להתפוצץ, וכשהראש שלי עומד להתפוצץ אני עושה כאלה קליקים באצבעות, כי זה מרגיע, אז עשיתי, ואז ראיתי את נדב ותומר קמים ואומרים "המורה, אנחנו עשינו את זה" ממש-ממש ביחד. במשך כל היום הזה הרגשתי ממש טוב, ורוב הזמן חייכתי כי הרגשתי שקיבלתי כזה קסם כמו שיש לאבא שלי. אמא שלי חיבקה אותי חזק כשאמרתי לה, ואבא כבר ידע, כי הוא קוסם, ושי ירד למטה מהחדר שלו, אמר שאני שוב ממציא סיפורים, עשה קפה ועלה לחדר בחזרה. אבל לא אכפת לי מה שי אמר, כי שי לא קיבל מאבא את הקסם שאני קיבלתי. שי קיבל כישרון, שאמא אומרת שזה כמעט כמו קסם, אבל לא קסם לגמרי.

למסיבה של נדב ביום שבת אבא הסיע אותי באוטו שלו, ואמר לי "אם אתה בן של קוסם, תעשה להם כמה קסמים, אה?" ואני חייכתי הכי חזק שיכולתי. אחרי העוגה אני עשיתי כמה קליקים באצבעות, ומעל כולם התחילו להתפוצץ זיקוקים ממש גדולים ועם הרבה אור ורעש, וכולם נדהמו. ואז נעמי לקחה אותי לצד ואמרה שהיא רוצה להיות חברה שלי, ואני באמת הרגשתי כמו בן של קוסם.

היום אני בן עשרים ושלוש, ואבא שלי הקוסם נפטר בגיל שישים וחמש, ואמא גרה בבית לבד, ושי ואני באים אליה לשבתות, ולפעמים גם באמצע השבוע. לשי יש להקה והוא מופיע בכל מיני מועדונים בארץ, ולי יש את נעמי. אני הולך הרבה לבקר את אבא בבית הקברות, וכל פעם שאני מבקר אותו, אני מרגיש שאני מקבל קצת מהקסם הזה של אבא שלי, אבא שלי הקוסם.