הָעֵץ וְהַצִּפּוֹר

עֵץ בּוֹדֵד

עוֹמֵד בְּפַאֲתֵי הַיַּעַר.

בִּסְּבַךְ עֲנָפָיו,

עָמֹק בּפְנִים

חֲבוּיָה צִפּוֹר.

צִבְעָה חוּם אֲפַרְפַּר

כְּצֶבַע הָעֲנָפִים.

הֵם מְסוֹכְכִים עָלֶיהָ

כִּי שָׁכְחָה

כֵּיצַד לָעוּף.

גַּם לשִׁיר אֵין

הִיא זוֹכֶרֶת עוֹד.

הָעֵץ מְגוֹנֵן עָלֶיהָ

בִּמְסִירוּת

וְהִיא אִלֶּמֶת.

אֵין בְּכֹּחָהּ

לְהַבִּיעַ תּוֹדָתָה.

אֲבָל הָעֵץ יוֹדֵעַ,

חָשׁ בַּחוֹם

הַגָּלוּם בְּתוֹכָהּ.

מִדֵּי פַּעַם

מַגִּיעִים מַשְבֵי רוּחַ

הִיא מְבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ

נִיצוֹצוֹת חַיִּים

הַזּוֹהֲרִים בָּעוֹלָם.

מְזַמֶּרֶת עַל

צְבָעִים, צְלִילִים

נִיחוֹחוֹת וּטְעַמִים.

מְתָאֶרֶת

תּוֹפָעוֹת וְתַעֲלוּמוֹת

גְּבַהִים וְעֳמָקִים.

הָעֵץ מִתְנוֹעֵעַ חֶרֶשׁ

בָּעֶדְנָה

וְחוֹבֵק בַּעֲנָפָיו

אֶת הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה

שֶׁמְּיַחֶלֶת וּמִתְגַּעְגַּעַת.

וְיוֹדַעַת

שֶׁהָעֵץ הַטּוֹב

הוּא כִּלְאָה.