בַּת הַיָּם הַקְּטַנָּה

גַּלֵּי הַיָּם מַכִּים בַּסֶּלַע,

קוֹל שְׁאוֹנָם מַגְבִּיר

הַלְמוּת הַלֵּב

שֶׁל בַּת הַיָּם הַקְּטַנָּה

שֶׁבְּפִיהָ טַעַם מֶלַח

וְתַחַת לְשׁוֹנָהּ פְּנִינָה

שְׁמוּרָה הֵיטֵב.

חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹת הָאָהוּב

שֶׁהֵגִיחַ מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ

וּבְרֹךְ מְצַוֶּה לָהּ

לִשְׂחוֹת מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה.

לְאַט הִיא מִתְרַחֶקֶת.

אוֹר הַיָּרֵחַ שֶׁשּׁוּב הִתְמַלֵּא,

נִלְכַּד בְּקַשְׂקַשֵּׂי זְנָבָהּ

אֲשֶׁר לְרֶגַע מִתְקוֹמֵם

אַךְ מִיָּד יוֹרֵד בִּצְלִיפָה

עַל הַמַּיִם.

וְקֶצֶף לָבָן רוֹחֵשׁ

וְלוֹחֵשׁ:

שָׁלוֹם.

לוֹ וְלָהּ.