חזרה ליצירות
סיפורים

ככה זה היה צריך להיות

ליאן | (23/01/2008 19:47) | 79 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אתה יושב על קצה המיטה שלי, פעם אפשר היה לומר שלנו, וקובר את פניך בין ידיך.
אין לך הרבה מה לומר והשתיקה צורמת לי.
זה כבר לא אותו דבר, ואפשר לומר שזה בעצם כלום כבר.
 
אף אחד לא מכריח אותך להישאר, איש לא כובל אותך למקום ובכל זאת אתה נשאר נטוע על המיטה, לא זז, לא מדבר. שותק. ובעצם השתיקה שלך אתה פוגע בי אפילו יותר.
אני יודעת על מה אני חושבת באותם הרגעים האלה, אולי גם אתה חושב על זה, ששכבת על המיטה והייתי מעליך ואמרתי לך שמסכנה תהיה אשתך, אתה צחקת וחייכת את החיוך ההוא שכל כך אהבתי, אמרת שאני אהיה אשתך.
ואני צחקתי וחיבקתי אותך.
שאמרת שתמיד נהיה ביחד, הייתי נאיבית והזכרתי לעצמי איך זה לאהוב מישהו באותה עוצמה ובאותו החוזק, אהבה נטו, עיוורת, בלי מעצורים, בלי מכשולים, רק אני ואתה.
 
כרגע אתה בקצה אחד של המיטה, ואני בשני.
אתה שותק ואני מנסה לדובב אותך,
אתה לא אומר הרבה גם שאתה מדבר, רק שאתה לא אוהב אותי יותר, שהקשר הזה הוא לא
בשבילך.
אני מנסה לחייך את החיוך הכי עקום ובמקום זה פורצת בבכי, ואתה אפילו לא ניגש לחבק , לנחם.
 
ואז אני מתעוררת.
הרי בפועל לא באמת היית פה כדיי לדבר איתי על זה. הרי הנחתת עליי את העניין בבום גדול,
הרי ידעת שמבחינתי היית החיים שלי, הנשמה שלי, הסיבה למה אני מתעוררת בכל בוקר ונושמת את האוויר.
הרי ידעת שאם תעזוב אני לא אשרוד.
הרי ידעת שמהשניה ששלחת את ההודעה על העניין מה יהיו ההשלכות של זה...גם אם בפועל הדחקת את זה מהמוח שלך.
 הלב שלי כבר לא שלך. ספק אם בכלל נותר לי לב אחרי מה שעוללת לו, אחרי שגרמת לו להתנפץ למיליון חתיכות קטנות.
הרי בפועל שאתה עובר לידי במסדרון, אין לך ולו קמצוץ של רגש כלפי.. וזה בסדר, כי מבחינתי אתה אוויר ותו לא.
כי מבחינתי, ברגע ששברת את הלב שלי ואת הכנות בינינו, הכל נגמר.
גם אם לקח לי את כל הזמן שבעולם להתגבר עליך, בסוף זה קרה, 
 
אני רק שמחה על דבר אחד.
שאני יכולה להתעורר בבוקר בלי לחשוב עליך יותר מדי ולחטוף מיגרנה מעצם אי היותך בעולם שלי.
מהמחשבות, מהתהיות האינסופיות, מהדמעות ומהמצב שהייתי בו. 

תגובות

חזרה ליצירות