תּוֹם נִשְׁאַר לְבַד

תּוֹם נִשְׁאַר לְבַד. שָׁקֵט  ,דּוֹמֵם הַבַּיִת.
רַק שְׁנֵי חֲתוּלִים טוֹפְפִים בַּמִּסְדְּרוֹן.
הוּא חָשַׁב בִּתְמִימוּת: "אֵיזֶה קַיִט !,
טוֹבָה הַדְּמָמָה! הַבְּדִידוּת-יִתְרוֹן!"
עָבְרוּ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מֵאָז נְסִיעָתָהּ.
שָׁקֵט .פָּסְקוּ עֲקִיצוֹתֶיהָ  הַמַּכְאִיבוֹת
אַךְ גַּם צְחוֹקָהּ הַמִּתְגַּלְגֵּל דּוֹמֵם עַתָּה
גַּם לַחְשׁוּשֶׁיהָ  עִם חַבְרוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת.
לוֹמֵד- שׁוֹקֵד הַנַּעַר, אַךְ  כִּבְסֶרֶט
הַבִּלְתִּי צָפוּי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מַמָּשׁ:
לריב צָרִיךְ בְּזוּג , וְלֹא בְּפֶּרֶט
כִּבְקִנְאָה , בְּאַהֲבַת אַחִים אֵין כָּל חָדָּש.
כְּכָל אָח  שֶׁאֲחוֹתוֹ נָסְעָה לְחוּ"ל
כְּאָבִיו , מִזְּמַן, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עַצְמִי  נָסַעְתִּי,
סוֹפֵר גַּם הוּא יָמִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ חָתוּל,
עַד לְשׁוּבָהּ שֶׁל נוֹי. בְּמוֹ אָזְנַי שָׁמַעְתִּי!!
וְכָךְ מִיּוֹם לְיוֹם עַד לֵיל הַנַּעַר מְחַכֶּה
לְיוֹם בּוֹ אֲחוֹתוֹ הַצַּחְקָנִית תָּשׁוּב :
יַחְזֹר קוֹלָהּ לִצְהֹל בְּתוֹךְ  אָזְנָיו .
לָמַד הוּא בֵּינְתַיִםלֶקַח מְאֹד חָשׁוּב:
אָח וַאֲחוֹת  רָבִים  מְעַט כְּשֶׁהֵם בְּיַחַד
אַךְ בְּנִפְרָד, גַּם הָרִיבִים קְצָת חֲסֵרִים
כִּי קֶשֶׁר אַח-אָחוֹת הִנּוֹ קָדוֹשׁ וּמְיֻחָד
לֹא מְדַבְּרִים עָלָיו אֲבָל כּוֹתְבִים שִׁירִים!