סיפורים בהזמנה אישית / סבתא נולדת

במגרת השולחן של סבתי מצאתי.... מצאתי....

"שרשרת זהב", אמרה תמר. הבטתי בבתי מיניקה את בתה, ועיניה רכות ושופעות אהבה אינסופית ליצור הקטן והמתוק הזה שזה עתה נולד.

"שרשרת? מה פתאום שרשרת, זה טריוויאלי מידי. לא יצירתי מספיק", אמרתי לה, והמשכתי לקשקש בצלחת את ארוחת הבוקר שנתקעה לי בפה כמו משפט הפתיחה הזה.

"שרשרת זהב", המשיכה תמר בהססנות, "איך הגיעה לסבתא? הרי סבתא כזאת עניה מרודה. כזה שולחן עלוב יש לה, ועוד נחשב פאר הבית שלה! מאיפה לה כזו שרשרת?!" המשיכה בפליאה, מרימה את בתה על כתפה, וטופחת קלות על גבה, ובעיניה חום ורוך אינטימיים השמורים רק בין אם לילדהּ.

"נו?" האצתי בה, "מה המשך הסיפור? יאללה, תני דרור לדמיון שלך ותשלפי משהו מעניין..."

"רגע, רגע, סבתא היתה צועניה!" נדלקו עיניה.

"כן", המשכתי, מתלהבת ומבודחת מן ההפתעה מצטרפת לטווית הסיפור, "בילדותה. באמת כל העבר שלה לוטה בערפל. היא מעולם אינה מעיזה לספר עליו. גם סבא תמיד מסיט את השאלות לכיוון אחר".

"נכון", מוסיפה תמר, "זה ממש מביש. סבא שלף אותה מאיזו חבורת צוענים אומללה שברוב רעבונה נאלצה לשבור אותו בדרך אחרת, כמו השרשרת... וברחמיו נשא אותה לאשה..."

"ת'שמעי יוצא אחל'ה סיפור לדרך המילים".

"סליחה", מתערב בעלי, "אולי תפסיקי לחטט במגירה של סבתא!"

זהו!

סבתא נכנסת וצועקת על תמר בקול צועני, שנסתתר במשך כל השנים הללו בתוך הדמות האצילית בפשטותה שכל כך הערצנו:

באיזה רשות את מחטטת במגרה שלי???

החוצה!