שתיקת המילים

לו המילים הכתובות

היו מדברות

הייתי אוטם אוזני.

לא הייתי יודע

אם הן התייאשו

שבו לאלמותן

או שאלה הפקקים

באוזני.

אך טוב להן בשתיקתן

כעצמים דוממים על

נייר מת.

וטוב לי שהן שותקות

לא נעות

לא מצפות

כך אני יכול לכתוב

מתים

על גבי

מתים.

ולחשוב שהיו פעם חיים

שידעו סודותי

ופקחו זוג עיניים משתאות

וקול רועם:

"נוס לך, נוס

מן המילים,

הנה הן מתרחקות

לעולם אחר".

הנה

אני כותב אותן

מילה

אחר

מילה

בספר זיכרון

דמיוני.