היא נכנסה ללב שלו. ככה בום במכה. אמנם לא מה שהיא דמיינה תמיד, אבל גם הוא נכנס ללב שלה.
היא הרי תמיד חלמה שהוא יהיה מוכשר כזה, שחקן אינטליגנט, בחור משכמו ומעלה, היא לא חלמה שזה יהיה דווקא הוא. מכל האנשים בעולם שהיא שמה עליהם עין.
הרי היא אף פעם לא התאהבה באמת , חוץ מהתאהבויות הסוחפות והקטנות שלה כשהייתה קטנה. אבל חוץ מזה כלום. זה גם לא ממש הצליח לה אף פעם, אז היא די נכנעה בזמן האחרון, היא חיכתה שמישהו יבוא, שמישהו פשוט יחזיק לה את היד ויגיד שהוא מאוהב מעל הראש, ולא בגלל איך שהיא נראית, בגלל שהיא כל כך סוחפת אותו.
בהתחלה זאת הייתה סלידה ממבט ראשון. היא לא הייתה חולמת אפילו לא לרגע שהוא יהיה האהבה הראשונה שלה.שהוא יהיה זה שיהיה איתה לנצח. היא עדיין לא חושבת ככה, יש להם עוד הרבה מה לעבור כדי שזה יהיה נצח. אבל בכל זאת היא אוהבת את הרגעים איתו, הוא ילד חכם, היא אוהבת לדבר איתו על נושאים שלא יצא לה אף פעם לדבר עם מישהו עליהם. הוא יודע עליה הכל, הדברים הכי קטנים כמו איזה טעם בגלידה היא הכי אוהבת, וניל פיצפוצים, הוא יודע שהיא הכי שונאת מסטיקים, הוא צוחק עליה הרבה, אבל עוד כשהיא הייתה קטנה היא שנאה מסטיקים ועל זה יעידו רבים.
הוא מדרבן אותה בהכל, גם כשהיא פוחדת להיכשל הוא יודע שיהיה לה בסדר, אמנם היא לא מצליחנית אבל הוא עוזר לה.
ותמיד כדי לעצבן אותו היא אומרת שהוא ערס, הוא באמת קצת ערס, עם העגיל בגבה וכל הגורמטים שיש עליו.אבל היא אוהבת אותו, תמיד אומרים שהפכים תמיד הולכים יחד, צודקים.
וכשחברות שלה כל פעם מחדש מתפלאות על איך זה שהוא כל כך לא היא. אבל היא עדיין בשלה. היא אוהבת אותו וזה מה שחשוב.
לפני שהוא יצא מביתה היא נתנה לו נשיקה על המצח ואמרה לו שישמור על עצמו, לבקו"ם היא משום מה לא רצתה לבוא. היא אמרה שהיא לא תעמוד בזה. היא כל כך לא רצתה שהוא ילך לקרבי והוא כל כך עמד על שלו. הוא רוצה להלחם למען המדינה שלו, היא דווקא אהבה שהוא מדבר ככה , הוא נשמע כל כך אמיץ.
אחרי כל שבועיים או אפילו שלושה הוא חוזר אחרי "קריעת התחת" שלו בצבא.
היא אף פעם לא הבינה כל כך במונחי צבא. לכן הוא לא סיפר לה כל כך מה הולך שם. כדי לא להדאיג אותה. הוא גם קצת פחד. אבל אם הוא היה אומר את זה הוא היה מדביק את שאר החיילים, בצבא לא אומרים מפחד אומרים דרוך.
הוא בדיוק נפרד ממנה שוב כשהוא חזר לבסיס, אותה נשיקה על המצח חזרה על עצמה, אבל להם אף פעם לא נמאס ."אני אוהבת אותך ...אני מתגעגעת לריח שלך כשאתה לא פה" היא אמרה לו. והוא חייך, היא כל כך אהבה את החיוכים שלו . חיוכים שבאים מהלב. "תחכי לי ?" הוא שאל אותה. כאילו שהתשובה לא הייתה ברורה, אבל הוא היה שואל אותה את זה שוב ושוב כדי להיות בטוח .
"למי אני אחכה אם לא לך ?" היא ענתה לו במבט עצוב כזה. הוא חיבק אותה חיבוק אוהב וסגר את הדלת.
אחרי שבועיים הוא היה אמור לחזור. צילצול בדלת, והיא כמובן בשלה, מזנקת לכיוון המפתחות, רק לראות את הפרצוף היפה שלו , אבל זה לא היה הוא, זה אף פעם לא יהיה הוא.
זה קרה באחת השמירות שלו, אחרי שקבוצה של ערבים התנפלו עליו והתחילו היריות.
היא לא הייתה מוכנה לשמוע את כל הסיפור, היא רק פרצה בבכי , היא אף פעם לא חשבה שהיא יכולה לבכות כך. היא הייתה בוכה הרבה, אבל הפעם יצא לה מין בכי כזה מטורף, מופרע, היא חשבה שהיא הולכת להשתגע, היא לא יצאה מהבית חודשים שלמים. כולם ניסו לדבר איתה , המשפחה , החברות.
לא היה לה ראש לכלום. היא רק רצתה להסתגר בחדר ולהסתכל על תמונות שלו מהיום הולדת שלה, מהמסעדה שלקח אותה, כל הזיכרונות פתאום הציפו אותה.
היא ידעה שהיא צריכה כבר לצאת למציאות שמחכה לה בחוץ, אבל הגעגועים תמיד היו אצלה. לא עבר יום שהיא לא חשבה עליו.
אבל היא יודעת שהוא שם למעלה שומר עליה, והיא יודעת שזאת אהבה הראשונה שלה, ושאהבה ראשונה לא שוכחים, היא מחכה לעוד אהבה כזאת, היא יודעת שזה יכול לקחת עוד הרבה זמן.
אבל היא מעדיפה לחכות כמו פעם, זה תמיד בא בהפתעה.
