סוד מתגנב

אחרי כל כך הרבה שנים

של אי ודאות עם אכן אני

ראויה לאהבה.

לתחושה ממכרת

של רגש דו סטרי

מביטה בתמונתו ושלווה

מתגנבת לאט אל חדרי הלב

חיוך ענוג שובה בקסם

ומנציח תהיות בלב סוער

עיניו...מבט קודר וממשוך

של בדידות

ואם זאת ממלא.

געגוע נחבא לו אי שם

בין הריסות לבי

ואין לי אומץ לפצות את פי.

שומרת מבט

שומרת נגיעה

שומרת שתיקה

שומרת מרחק

נשמרת מימך.

פן יתגלה

שגעגועיי וכיסופיי?

מותנים אליך

ומתוך שבירי אור

עלומים אתה מגיח

כמלאך שאורו

עוטף בחום.

ודמעה נופלת מעיניי

בחיוך מופשט

של עדנה.

לא נבראתי לך

ולא בצילך

ולא בדמותך

ואף לא...לך

אך התוגה יוצאת אליך

בשחר יום חדש.

שלווה מכניעה

בשקיעה מלטפת

וגל ים סוער

שובר את שנתי.

אתה שם אני כאן

ומרחק חוצץ.

אתה מדבר

ואני האילמת

אתה העז ואני הנובלת

אתה החלום

ששב בלילותיי

אתה הסוד

הקיים בין מכתביי.

ולילה נוסף

יחלוף בהיעדרך

ושמש תפציע בדד.

ואקום לעולם

בזריחה מרוממת

שמחר כבר לא אפחד