מבעד לשמשה אפשר היה להבחין בעננות הנמוכה, מעטה של אפרוריות, רגע לפני שהגשם שועט קדימה בזלעפות. בעיה קטנטנה אולי של חוסר קליטה, אבל לא רציני בכלל. אני יכול לזהות את הרחוב הראשי, ואת הדרך לבנק. זה בערך מה שאורנה עושה כשהיא לוקחת את המכונית של חיים. לפעמים היא חותכת לקניון לשתות קפה עם חברה, גם זה לא רציני. אישה בגיל הארבעים, שקטה ועדינה. נסיעות איתה היו ממש חוויה, "תחילת מסלול. ליעד המבוקש נא הקש..." אורנה תמיד מצחקקת כשאני מכריז, "נא הקש..." קולה נעים כשהיא פונה אליי, "צריך להמציא ג'י פי אס נשי. הקול שלך סקסי מידיי."
אבל היום זה היה שונה. המבט שעל פניה היה מוזר, מן עצבות מהולה בכעס ועלבון. דקה ארוכה ישבה בלי לעשות דבר, שקועה בתוך מחשבות לא נעימות, אפילו עקבות של דמעות ניכרו על לחייה. אחר כך היא חייגה בנייד שלה וחיכתה. תוך כדי המתנה לתשובה מעברו השני של הקו, לחצה מהורהרת על הכפתורים כדי להזין יעד נסיעה. ("חישוב מסלול מחדש...) "את שומעת, רונה?" קולה השתנק. "זה חיים, הוא בוגד בי!" ואצבעותיה הלמו על הלחצנים ב-GPS בכוח, בכעס. "מ'זתומרת איך אני יודעת? המזכירה שלו חיפשה אותו הבוקר בבית, שאלה אם הוא חולה או משהו כי הוא לא הגיע למשרד." היא מחתה בעצבנות את הדמעות מעל לחייה. "נו, בטח שראיתי אותו יוצא, הוא גם אמר לי שהוא ממהר במיוחד כי מחכים לו משקיעים מחו"ל במשרד. מסתבר שהוא בכלל לא הגיע לשם."
ארבעים קמ"ש. היא התניעה והחלה לנסוע ברחובות העיר. (מסלול עירוני לפניך, בכיכר פנה ימינה וישר.) מבט עיניה בוהה בכביש, ידיה אוחזות בכוח בהגה, והאוזנייה של הנייד שלה תחובה עמוק בתוך אוזנה. "אני יודעת שזה לא אומר כלום, אבל הבוקר קיבלתי טלפון מ"עדן" שחיים איבד שם את רישיון הנהיגה שלו. (חמישים קמ"ש בתוך העיר, סע ישר עד הכיכר ופנה בעיקול הבא.) "מי זה "עדן"?! זה שם של בית מלון בטיילת בתל אביב, האיש הזדהה כמנהל בית המלון, די זול הייתי אומרת לפי העברית שלו." היא הגבירה את המהירות, והציצה במראה כשפרצה החוצה בכביש המהיר. "טוב, לא היה קשה לעשות אחד ועוד אחד ולמצוא את מספר הטלפון והכתובת. הוא שאל אם לשלוח בדואר רשום, או לחכות שהוא יבוא לקחת..." צחוקה היה מר בחלל המכונית. "את שומעת רונה, איזו שאלה טיפשית?" (אווו, אווו, גברת נכבדת, את עוברת את המהירות המותרת, לא כדאי להאט קצת?) "לא האמנתי שהוא יעשה לי את זה, רונה. פשוט לא האמנתי..." בכתה. (או קיי, לא ברור לאן היא נוסעת, ואם היא בכלל מודעת למהירות שעולה בכל רגע נתון. תיכף היא מתקרבת לצומת מסוכנת, ואם היא לא תשלוט בעצביה, יהיה מאוד לא נעים. אבל מאוד לא...) היא הקשיבה לרונה באוזנייה והנהנה לעצמה, גשם החל מטפטף על שמשת המכונית כמו מזדהה עם מצב רוחה. "אני נוסעת לבית המלון לקחת את רישיון הנהיגה שלו, אני רוצה לתת לו אישית בחזרה." ואז היא חייכה, תווי פניה התרככו בחיוך עצוב, "כן, אני יודעת שאני מרשעת." (אף פעם לא אצליח להבין את בני האדם, האם היתה זו נחמה, או סתם חוסר אכפתיות? מה שבטוח שהיא כעסה והיתה פגועה מאוד.) "טוב, אז אדבר איתך מאוחר יותר, להתראות." השיחה שלה נותקה, והיא לחצה כתובת חדשה. (חישוב מסלול מחדש, להגעת היעד נא הקש...) אצבעות עדינות שבריריות, מגע כמעט מלטף. "אני מתה לראות את הפרצוף שלך כשאבוא עם רישיון הנהיגה." מלמלה לחלל המכונית, מעוותת את שפתיה למה שנראה חיוך עקום ומריר. נסיעה של עשרים דקות בקו החוף, פקקים של בוקר עמוס וגשום, מהחלון אפשר היה לראות את הגלים הגועשים בחוף ימה של תל אביב, מראה מלנכולי ואפרורי, שביום אחר אולי היה נראה רומנטי. שקט מתבקש השתרר במכונית, שקט של מחשבות והרהורים, של זיכרונות מימים אחרים מאושרים יותר, של חשבון נפש.
ואז היא לחצה על הברקס. כל כך חזק שכמעט עפתי מהתושבת של המכשיר הגאוני. היא ישבה המומה שנייה אחת לפני שכיבתה את המנוע, ופתחה את הדלת ברעד בלתי נשלט. "הכל בסדר?" קולה נשמע חד ומודאג. "אני ממש מתנצלת,"פרצה בבכי. "לא ראיתי..."
הגבר שהלך לקראתה נדרך והופתע לראות את דמעותיה, שוכח מהעובדה שפגעה במכוניתו מצא את עצמו מעודד אותה. "את בסדר?" שאל מניח יד מנחמת על גבה. "נפגעת?"
אורנה הנידה את ראשה לשלילה, ולא יכלה לענות לו מעבר לכך. היא טרקה את הדלת של המכונית, ועכשיו לא יכולתי לשמוע כלום ממה שאמרה או ממה שענה לה. נשארתי בהמתנה. הם החליפו פרטים, כל הפנס מאחור התרסק לו, ועיקם מעט את הפח. אבל לא נראה שזה הפריע לו במיוחד, הוא בחן את פניה העצובות ואת הדמעות שהשאירו שובלים של עייפות. ואז היא חייכה חצי חיוך מעודד. חזרה למכונית והורידה אותי מהתושבת, ככה, בלי לנתק ממש את השידור הלווייני. תוך כדי שהיא מחליקה אותי לתיק שלה, שמעתי אותו אומר, "ממול יש בית קפה נחמד." הייתי בטוח שמה שהיא היתה זקוקה לו יותר מכל עכשיו זה, זריקת עידוד לנשיות שלה. ככה זה נראה בכל אופן. אני תוהה עד כמה תחזיק הסוללה שלי בלי להיטען במכונית.
