זוג נאה

    נועם קם, קד קידה קטנה בפני אשתו הטריה, מחייך אליה ברוך, תופס את ידה ומוביל אותה לרחבה. עשרות זוגות עיניים נוצצות ואשד של מחיאות כפיים מלווים אותם, והוא מחבק את רינת לצלילי הטנגו הראשון שלהם בציבור כזוג. בליבו מודה לה על שהצליחה ללמדו קצת לרקוד בשבוע האחרון והוא גילה כישרונות חבויים בשטח הזה.

    בזווית העין רואה את הוריו ואת הוריי רינת מביטים בהם, עיניהם משדרות אהבה וגאווה, גל של שביעות רצון מציף אותו והוא מצליח להרחיק מליבו את המועקה ששוב השתכנה שם בעקבות שאלתה של אימו לפני החופה. מביט בעיני כלתו המחייכת אליו ומתמוגג למראה אשתו היפה בשמלתה הצחורה, נזכר כמה התרגש אחר הצהריים, כשבא, לבוש כבר כחתן, לאסוף אותה מסלון בכלות בדרכם אל הסטודיו של הצלם. לא ראה את שמלת הכלולות שלה עד אז, היא התעקשה על כך, וכשפסעה לקראתו במבואת החנות נראתה לו כנסיכה מאגדות, פרחים קטנים לבנים שזורים בשיערה הכהה, ואותם פרחים, בגדלים שונים מקשטים גם את חצאית שמלתה. אכן אישה יפה יש לו, אין בכך ספק, והוא יודע שהם זוג נאה ביחד,היום קיבל חיזוקים על כך בנדיבות, בסלון הכלות, אצל הצלם ובהיכנסם לאולם שמע התלחשויות וגם קריאות התפעלות גלויות.

    הסולו שלהם מסתיים ומנגינה קצבית מזמינה את האורחים לרחבה. זוגות צעירים מקיפים אותם, חברים טופחים על שכמו תוך כדי ריקוד, מדי פעם סוחבים לו את הכלה והוא רוקד בינתיים עם אמו, אחותו וכמה חברות עד שתובע שיחזירו לו את אשתו בדחיפות.

" איך נפלו גיבורים!" – מקניט אותו שוקי, חברו לעבודה וקורץ לו בחביבות. "הרווק המושבע שלנו מצא לו סוהרת יפהפיה".

 רינת מחייכת לעברו בחמיצות ומנפנפת אצבעה לכוונו: "אל תכניס לבעלי רעיונות כאלה לראש, בבקשה".

"כבוד אחי, כבוד", משתחווה אסי הג'ינג'י, הליצן שבחבורת רעיו לעבודה. "עכשיו אני מבין למה הסתרת את הכלה היפה שלך, פחדת שמישהו עלול לסחוב לך אותה, למשל פרצוף יפה כמוני", והוא מצביע על פניו המנומשות שבמרכזם – אפו הנשרי. נועם מחייך אליו בנדיבות.

    אכן הוא הפתיע את כל מכריו עם ההודעה על חתונתו הקרובה, הוא לא סיפר להם דבר עד שבא לחלק את ההזמנות. למעשה הפתיע גם את עצמו על מהירות החלטתו לשאת את רינת. בעבר, כשהוריו המודאגים מרווקותו המתמשכת, ניסו לסדר לו פגישות, התחמק ככל יכולתו, וגם כשכבר הסכים להיפגש עם מועמדת זו או אחרת לאחר משא שכנוע , כי "זו בחורה מיוחדת, יפהפיה ומשכילה, ממש תפורה עליך , מה איכפת לך לנסות, תן לזה צ'אנס!", העניין נגמר לאחר פגישה בודדה אחת, תמיד משהו הפריע לו בבחורה, והוריו התייאשו כבר ממנו, "אתה יותר מדי בררן, זו הבעיה, בסוף תמצא את עצמך רווק מזדקן וערירי אם תמשיך ככה לפסול את כולן" , הטיחו כנגדו והוא כבש ראשו בקרקע ושתק. הוריו כבר הרימו ידיים.

    ואז, לפני כחצי שנה, בא לאסוף את אחותו ממקום עבודתה, בעלה היה במילואים והם קבעו ללכת ביחד לסרט בסינמטק. היא הייתה בחברת צעירה מרשימה, חברתה לעבודה, ואחותו בקשה ממנו לקחת את הבחורה לביתה, זה במסלול נסיעתם, אמרה.

    כך הכיר את רינת. למחרת בערב אחותו צלצלה לספר לו שרינת שאלה רבות עליו. "רואים שמצאת חן בעיניה, והיא בחורה ממש מדליקה, קופירייטרית מבריקה, בת 26, צעירה ממך בשבע שנים, כנראה אוהבת חטייארים" התבדחה , "מה אתה אומר אחי, יש מצב?".

הוא ניסה כדרכו להתחמק אך אחותו עשתה מעשה: כשבא אליה כעבור שבוע לארוחת ערב שבת מצא שם את רינת. השיחה קלחה והם מצאו הרבה מן המשותף: אהבה למוזיקה קלאסית, לבעלי חיים, לתשבצי הגיון. הם יצאו ביחד מבית אחותו ונועם לווה אותה לביתה ומצא עצמו עומד ומשוחח עימה שעה ארוכה ליד הכניסה של הבניין בו היא מתגוררת. כשעשה את דרכו לדירתו השכורה, עלתה לראשונה בראשו המחשבה שאולי איתה יש לזה סיכוי.

    אך כנראה הדברים היו נעצרים כאן לולא חברו שתי הנשים גם יחד כנגדו. רינת התקשרה אליו, והוא אהב את גישתה הישירה והכנה כשאמרה לו שהוא מוצא חן בעיניה, ואם המצב הדדי, מבחינתה הייתה מוכנה לנסות לראות לאן זה יוביל. הוא זרם איתה, בהחלט היא מוצאת חן בעיניו, אמר, מאד רוצה לראותה. ואמנם כעבור שבוע קנה כרטיסים לסרט חדש שכולם מדברים בו בעיר, והם בילו ערב מהנה ביחד, אכלו ארוחה מאוחרת בצאתם מהסרט וחרשו ברגל חצי תל-אביב כדי להוריד את האוכל. הוא נפרד ממנה בפתח ביתה בנשיקה בלחי ובמילים "להתראות בקרוב, אני אתקשר".

    הוא התקשר אליה כעבור שבוע, אמר לה שהיה רוצה לפגוש אותה אך לצערו הוא מאד עסוק, ממש טירוף בעבודה, פרוייקט שיש לסיים והוא מגיע בלילה הביתה וצונח ישר על המיטה. ברגע שיתפנה קצת, יפגשו. היא נשמעה קצת קרירה בשיחה, אמרה שהיא מבינה, אין בעיה. הוא הניח את השפופרת והטיח את ראשו מספר פעמים בקיר הסמוך.

    ואז נכנסה אחותו שוב לתמונה; הודיעה לו שבפסח נוסעים לאילת ארבעתם, כלומר היא ובעלה, הוא ורינת – "אני יודעת שהבחורה מוצאת חן בעיניך, ראיתי שיש כימיה ביניכם, לך צריך לכופף קצת את היד, אחרת שום דבר לא זז".

    אילת הייתה הצלחה; הם בילו במסיבת ריקודים בערב הראשון ורינת התעקשה שירקוד איתה, תזרום עם המוזיקה, אמרה לו, בריקודים האלה אין מה לדעת לרקוד, והוא מצא עצמו אפילו נהנה מזה. היה קצת שתוי כשנכנס איתה לחדרה במלון, הוא נשק לה קלות על שפתיה והתחיל להיפרד ממנה ב"לילה טוב" כשהיא דחפה אותו על המיטה, רכנה עליו והחלה לנשקו בלהט. מכאן הדברים כבר זרמו ושום הרהור לא הפריע למהלכם התקין, לא הניסיון המביש עם יעל בתקופת שירותו הצבאי ולא שני הניסיונות הכושלים הנוספים בתקופת לימודיו. ואפילו לא עדי. אולי המשקה תרם לכך, אולי גופה הנערי המוצק ואולי העובדה שלקחה את העניינים לידיה. הם ישנו מכורבלים, ובבוקר, בהביטו בה בעודה ישנה, פניה רעננות ונקיות מאיפור, הרהר בפעם השניה מאז היכרותם שיתכן שאיתה העניין אפשרי: בית, אישה, שני ילדים וכלב.

    והנה עכשיו היא אשתו וכולם חוגגים את איחודם. כמה מאושרים נראים הוריו! הוא כל כך רצה לגרום להם נחת, שימשיכו להתגאות בו כפי שעשו כשסיים בהצטיינות את לימודיו, וכשהשיג משרה בחברת היי-טק מובילה, בנם המוצלח, בנם הנאה...

    המוזיקה נפסקת והדי גיי מודיע שהמנה הראשונה מוגשת כעת והאורחים מוזמנים לשבת. נועם מוביל את אשתו לשולחן המשפחה, כשאחותו תופסת את ידו; הוא רואה תמיהה בעיניה ועוד לפני שמשמיעה את שאלתה הוא כבר יודע מה היא עומדת לשאול, וליבו מחמיץ בקרבו בשומעו את דבריה: "נועם, היכן עדי, לא ראיתי אותו עד עכשיו, אל תגיד לי שחברך הטוב ביותר לא בא לחתונתך?!"

    נועם מתיישב במקומו ליד רינת, מגמגם שהוא לא יודע, בוודאי משהו מעכב אותו, ואחותו הולכת למקומה. אך מצב רוחו נעכר לגמרי. מנתו הושמה לפניו והוא שמח שכולם מרוכזים  באכילה ויכול לקבור את מבטו בצלחתו. בפעם השניה שמע הערב את השאלה, אימו  שאלה אותו עוד לפני החופה איך זה שעדי עדיין לא הגיע. הוא הצליח להדחיק את העניין ועכשיו זה נחת עליו שוב.

    עדי, הפצע המדמם בליבו. האם נעשה יותר קל עם הזמן ? האם רגשי האשם יעזבו אותו אי פעם ? ומה זה יעשה ליחסיו עם רינת?  צמרמורת עוברת בגבו כשנזכר באותו לילה, כשחזר לפנות בוקר לדירה השכורה שחלק עם עדי אחרי שבילה במיטתה של רינת. הוא היה ער, מחכה, ונועם סיפר לו לראשונה על רינת, על החלטתו לשאתה לאישה, להקים משפחה, לחיות כמו כולם. הוא זוכר את הכאב בעיניו של עדי כששאל:

"וזה עניין של החלטה? אתה חושב שככה זה הולך, שתוכל להחליף את עורך בהחלטה?"

הרבה דברים הטיח עדי כנגדו באותו לילה, ועדיין מהדהד בראשו צמד המילים "מוליך שולל":

 "הולכת שולל כל השנים האלה את משפחתך, את כל מכריך, ועכשיו אתה מוליך שולל בחורה תמימה,תהרוס את חייה וגם את חייך". דמעות עמדו בעיני עדי כששאל:

"ומה שיש בינינו לא שווה כבר כלום בעיניך? אתה משליך כך אחר גבך שש שנים של אהבה?"

    צלילים עליזים של "הבה נגילה" מזמינים את האורחים לשוב לרחבה ומעגל רוקדים מתהווה במהרה. רינת מביטה בבעלה ומבחינה בלחלוחית בעיניו. "איזה רגשן אתה, לא תיארתי לעצמי! וגם לא נגעת באוכל בכלל!" היא מחבקת אותו ברוך. הוא קם, תופס את ידה וגורר אותה לרחבה. הם משתלבים במעגל הרוקדים ונועם שר בקול רם, תוך נחישות גדולה: 

           הבה, נגילה הבה, נגילה הבה, נגילה ונשמחה,

           הבה נרננה...

כל הזכויות שמורות©