הקבצן

משתרך ההלך בכבדות,
כפוף,רצוץ,
נפשו   תועה  בבדידות ,

בגדים קרועים ומטונפים,
לבושו סחבות,
חלקי גוף מעונים וחשופים,

נעליים  מעוכות ובלות,
ומהן מבצבצות האצבעות,
פצועות מנוקרות ומיובלות,

זה כמעט שבוע מאז,
שלא בא אל פיו דבר,
ומשוטט הוא רעב בקור העז,

בית התמחוי , זה מכבר נסגר,
התחסל, נמוג כעשן,
ולא נותר דבר , הכל נגמר.

בלי משים, ובפיזור נפש,
נתקל באיש ,שנרתע מהרפש,

"סליחה אדון, בלי כוונה"
זה בסדר, ענה הנל בהבנה,

" אם כך , אולי ,תנדב לי מעט?,
שלא אתמוטט  עוד רגע קט ?"

החפץ אתה בכסף לשתות לשכרה?
"לא חלילה ,איני שותה כלל ,בגלל כיס המרה"

שמא חפץ אתה , לבזבז על הימורים ?
" לא מאמין בהם,הם רק לפתאים וחמורים"

אם כך, בטח הכסף הוא לזונות ,
"בחיים לא, ולא ארצה אותך להונות,
אך פשוט רעב אנכי"
פלט ההלך בבכי,

בוא אל ביתי פסק האדון,
ובלי כוונת זדון,