יצירות אחרונות
כינור אמצע חיי (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
כוחו של חיבוק (4 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/11/2024 09:50
מאתמול / לאמי ז"ל (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/11/2024 06:35
זֶה כִּמְעַט סוֹפָנִי לָגַעַת בְּחֲבַצֶּלֶת (3 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -23/11/2024 02:53
חִיּוּכִים בִּצְבָעִים - חֲמִשָּׁה קְצָרִים (14 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2024 21:10
את וציפרים (7 תגובות)
יצחק אור /שירים -22/11/2024 16:12
שירים
Evelyn
The_War_in_Heaven.jpg
תרגום לאנגלית חדש לשיר ישן שנכתב במקור בעברית ב-2003
------
Broken expressions formed upon the shreds of mirror.
He felt the pain reach back toward his knuckles. Thoughts again of Evelyn. A light beam captured his essence of sight, And he reached for the wooden-boarded window-- (Evelyn) A sort-of emergency mobile lightning, and nothing more. The brooding darkness was still quite there. The rain had kept on washing the outside-shell. Evelyn, still not here. Blossomed with life, Evelyn leaned herself down with grace on an ancient oak tree, His branches rich with the purple leaves shield her soft flesh. Her delicate features reflect upon the crystallized lake liquid. And then the stormy wind had carried her reflection, the oak leaves, And Evelyn's heart, upon the frost, away, Beyond his immortal longing. The foggy sky had reddened all of a sudden in the inferno shades. At those exact moments, as if the location of hell has been replaced and transformed into the delicate heaven's sky; beyond the damped fog, the angels had burst, waving with their burning wings. Darkness. A deafening silence in the frost had settled around his cold body. He had not stirred, only stared. The florescent light that had been left at the bathroom had simultaneously flickered. Evelyn covered herself with the bluish sheet, As a tiny infant, she smiled and moaned beneath her sweet dreams. Pyoter had hesitated, he longed for her touch. Gently, his delicate fingers had sent toward her features, And before they could take pleasure from her milky white skin, The storm from the cold beyond had spurt, As a refined swarm of yearning, toward their bed and his touch had went through her-- Evelyn had scattered into shreds of dust and dissolved into the frost. Pyoter again darkened into himself. About a dozen angels where chased by a few more, And they are all waving their wings, scattering silvery wings. The sky were burning as the angels had fought each other, One of them was torn by an heavenly angel -- And had began his descent toward the blackened water, Which had reflected death. He reached the dark bathroom, And cleaned the broken glasses. His hand reached to pick up a large shred; And he saw his face, tears of blood had wept Behind him – Evelyn, No more. That night, he bled sadness, until he fell asleep. In his dream he saw Evelyn, behind her, her wings had stretched. She smiled at him, as she extracted her sword, Joining the bloody battlefield of the heavenly angels. He called her to come back, but she was lost in the passion of battle. Blood had spurted and the dead had fallen all around. The rain had washed the windows, A thunder was heard, and the lighting had burned the room. He awoke to find himself alone at bed, again without her. She won't be back, he feared. Pyoter banished the thought from his mind. In the heavenly skies, the angels still fought. Evelyn flew among them, Struggling with her last breath, She fell, fading. Coarse moister evaporated from her gloomy tomb. פנים סדוקות נרקמו על גבי המראה המרוסקת. הוא חש את הכאב חוזר לפרקי אצבעותיו. מחשבות שוב על אוולין. קרן אור לכדה את מבטו, והוא ניגש אל החלון המכוסה לוחות העץ-- (אוולין). מעין תאורת חירום ניידת, ולא יותר. העלטה עודנה הייתה שם. הגשם המשיך לשטוף את המעטפת. אוולין; עוד לא כאן. שוקקת חיים, נשענה אוולין בעדנה על גבי עץ שקמה עתיק; ענפיו מעוטרי העלים הסגולים עוטפים את גופה הרך. פנייה הענוגות משתקפות במי האגם הצלולים. ואז החלה סוחפת הרוח את בבואת פניה, את עלי השקמה, ואת ליבה של אוולין, על פני הכפור הלאה, מעבר לגעגועיו האלמותיים. השמיים הערפיליים האדימו כמעט לפתע בצבעי התופת הלוהטים. באותם רגעים, כמו התחלף מיקום הגיהנום ועבר לשמי העדן הענוגים; מבעד לערפל הסמיך, פרצו המלאכים, מרשרשים בכנפיהם הבוערות. חושך. דממה התמזגה בכפור סביב גופתו הקרירה. הוא לא זע, רק הביט. תאורת הפלורסנט שהושארה בחדר הרחצה הבהבה לסרוגין. אוולין התעטפה בסדין הכחלחל, כילדה קטנה, היא חייכה ונאנחה מבין חלומותיה המתוקים. פיוטר היסס. הוא השתוקק למגעה. בעדינות, נשלחו אצבעותיו העדינות אל עבר פניה, ובטרם הספיק להתמוגג מעורה הצח, פרצה הרוח מן החוץ הקר. כנחיל ענוג של כמיהה, אל עבר מיטתם ומגעו עבר דרכה-- אוולין התפזרה לרסיסי אבק ונמוגה, אל הכפור. פיוטר שוב התקדר עם עצמו. כתריסר מלאכים נרדפו על-ידי מלאכים נוספים, וכולם מרפרפים בכנפיהם, מפזרים נוצות כסופות. השמיים בערו בעוד המלאכים נלחמו זה בזה, אחד מהם שוסע על-ידי מלאך שמימי -- והוטל אל תוך המים הקודרים, אשר שיקפו מוות. הוא ניגש אל חדר הרחצה האפל, וניקה את שברי הזכוכיות. ידו ניגשה להרים שבר גדול יחסית; והוא ראה את פניו, דמעות דם זלגו ומאחוריו - אוולין, מאומה. באותו לילה הוא דימם עצבות; עד אשר נרדם. בחלומו ראה את אוולין, מאחורייה התמתחו כנפייה. היא חייכה אליו, כששלפה את חרבה. מצטרפת לשדה הקרב בין המלאכים השמימיים. הוא קרא לה לחזור, אך היא הייתה קבורה בלהט הקרב. דם ניתז וחללים נפלו מכל צדדיו. הגשם שטף את החלונות, נשמע רעם וברק הבעיר את החדר. הוא התעורר לגלות שהוא לבד במיטה, שוב בלעדיה. היא לא תחזור, הוא פחד. פיוטר גירש את המחשבה מראשו. בשמי עדן, עוד נלחמו המלאכים. אוולין ריחפה ביניהם, נאבקת בכוחותיה האחרונים, היא נפלה; נמוגה. טחב גס נידף מקברה הקודר. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |