זְמַן אַחֵר.

קּוֹלְךָ הַשָּׁקֵט זֶה
יָמִים לֹא רָעַם בְּאָזְנַי
וּנְגִיעַת הַפַּרְוָה שֶׁל יָדְךָ
לֹא צָרְבָה לֵילוֹתַיב ִּתְשׁוּקָה,
אַךְ הָרוּחַ  נוֹשֵׁב  עֲגָבִים
לְעֶבְרִי בֵּינוֹת עֲרוּגוֹת הַשָּׁמַיִם,
הָעֶרֶב נוֹגֵן  בְּכִנּוֹר
שִׁירֵי  עֶרְגוֹנוֹת. 
שֶּׁמֶשׁ גּוֹלֵשׁ אֶל יָם-הַזְּגוּגִית,
טוֹבֵעַ בָּאֹדֶם,
נִשְׁנַק הַגָּרוֹן  בְּזִכְרוֹן יוֹם
בּוֹ הִגַּשְׁתָּ לִי שַׁי:
יָרֵחַ מָלֵא, שָׁמַיִם פְּתוּחִים
יָמִים שֶׁל  עָתִיד
וְדֶרֶךְ שֶׁאָצָה- עִזָּה צְעִירָה,
מְקָּפֶּצֶת יָמִים חֲדָשִׁים.
אוֹרְךְָ בֵּין צִלְלֵי הֶהָרִים
זוֹהֵר  מִתָּמִיד, לוֹחֵשׁ
הַבְטָחוֹת זְהִירוֹת,
שׁוֹזֵר תַּחֲרָה  שֶׁל תִּקְוָה
לְיָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ,  יְמֵי
זְמַן אַחֵר.