רגע חושבים

כשהייתי בן עשרים,

חשבתי שאני יודע הכל.

לא עמדתי רגע לתהות,

כשהכל לפתע החל להשתנות.

ב"שלושים כבר הייתי בעננים,

אך ללא משוא פנים,

התחלתי לחשוב על הדברים,

שזזים ומשנים.

בארבעים, הבנתי שלהפנים,

את מה שעדיין איני יודע,

כרוך במחשבה והבנה, של המצב,

לפני שאני שוקע.

בחמישים, הבנתי, שמה שאני יודע,

כבר לא רלוונטי,

כי למרות הכוונה, זה כבר לא פוגע.

לכן עדיף להישאר שרמנטי,

או סתם אלגנטי.

מסתבר ש"המחשבה" בין גיל שלושים לחמישים,

הייתה נחפזת מידי.

והידיעה שבגיל העשרים חשבתי,

שידעתי הכל,

הבריחה הכל מידיי,

אך הפכתי לאמפטי.

היום אני יודע,

שכל מה שחשבתי,

גם הלא רלוונטי,

היה סתם רגע כריזמטי.