החצבים פורחים עם בוא הסתיו

כל העולם עצר מלכת

ורק יופייך בין זגוגיות עיני נשגב

ועל עורפי רוח ים נושבת

החצבים פורחים עם בוא הסתיו

מזה שנים זוכר אותך הולכת

ושובל שמלתך מאחור נסחב

עתה היכן דמותך הנעלמת?

רק החצבים פורחים עם בוא הסתיו

וחיוכך לא נשטף מעיני איש כאן

וגם לא מליבי המיוסר

שאת ליבך לגם בכוס חמר

גם שיערי הלבין בחלוף הזמן

ורק אותו מבט שמלטף הוא

ניכר בין כובד דמעותיי

ושוב אותה כיכר, ורוח שנשב

וליל, שלכת רכה שמבשרת –

החצבים פורחים עם בוא הסתיו

כי על עורפי רוח ים נושבת

החצבים פורחים עם בוא הסתיו