ושוב אנו חוזרים אל מיטב מסתריה של המיתולוגיה התימנית, והפעם פוקוסנו ממוקד בשני נערים עולי ימים העושים את דרכם לכפר סבא באוטובוס מכיוון ראש העין. אחד מהם היה אברום דמתי הבן של המפטי דמתי...ואילו השני ידידו נחום מרחום, בנה של סעידה מרחום הידועה לנו היטב.
והנה הלכו הללו אל ביתה סבתו של אברום דמתי הקרויה ג'דטי בינת עמתי. והבן שלה הגרוש עזרי פתחי שחיזר עדיין אחרי בנות המין היפה, וכן שרר שם אביו בן התשעים שהוא בעצם בעלה הלא הוא רבי יחיאל פתחי הקונקורדנציה. ומדוע נקרא שמו הקונקורדנציה?, משום שכל מילה שנאמרה כמעט, עוררה בראשו אסוציאציות לפסוקי מקרא והיה מצטט אותם ציטוטי ציטוטים בשלמות. וכן היה בו כוח להיות אוחז מקל בידו שיכול היה להכות בו את חית היער וחית השדה גם יחד בטרם יכלו בו את זעמן כפי שנאמר: "גם את הדב והארי היכה עבדך" ועם מה היכהו, אם לא עם מקל סבא?
ובקיצור, ירדו השניים ברחוב ויצמן, ועברו ברחובות של כפר סבא עד שהגיעו לבניין של ההוא שרוואן, שהיה פעם חבר של נחום מרחום, אבל בגלל ויכוח על שקל לנסיעה הפסיק להיות חבר שלו. והנה ראו את האוטו האדום שלו חונה עם ספויילר גדול שנועד להרשים את בנות חווה כמו טווס בגן החיות התנכ"י. ואברום דמתי נפעם ויען: "הגאווה והכבוד מוציאים את השרוואן מן העולם!"
והנה בהר האולימפוס ישבו כל האלים לישיבה נוספת בעבור השפל ישפילו את תושבי ראש העין על מה שעבר על ראש זקנם זאוס ועל בלרופון וכדומה, אפרודיטה לקחה את רשות הדיבור: "תנו לי את המנדט, ואני כבר אעשה מעשה סמלי ואשיב מכה למחרפינו שחירפנו אותנו קשות!"
נערכה הצבעה שבאמצעה הלך נפטון מכות עם האדס וכמעט כילה בו את וולקנו, אבל מיד הוצאו מן המליאה בדפיקות הפטיש של זאוס.
המנדט ניתן והדת ניתנה באולימפוס הבירה ואחר כך כולם השיקו נקטר לחיים וגם הזמינו פיצה זיתים מסלוניקי ונתנו לשליח טיפ נאה.
והנה נעזוב את האלים בצד ונשים פנינו יחדיו עם אברום דמתי ונחום מרחום המשרכים דרכיהם ברחובות כפר סבא. והנה שהו מעט אצל ג'דטי בינת עמתי ובעלה סבא רבי פתחי שפיו לא הפסיק למלמל דברי תורה.
ואברום דמתי שאל את עזרי לגבי רכב חדש שרצה לקנות ועזרי אמר לו: "ואללה, יש כאן סובארו לבנה שנת 87. אם תרצה אני אשאל ואקשר אותך אל הקונה"
"יש קונה עולמו בשעה אחת" התערב סבא פתחי
"אני לא קונה שעה, אני קונה רכב!" ענה אברום דמתי את פיו
"ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב־אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה" השיב סבא יחיאל פתחי ואילו סבתא ג'דטי הרגישה כי הקונקורדנציה פתחה את פיה ונגלו נסתרותיה כמערת רבי שמעון בר יוחאי. כפי שנאמר "דין לא יפסוק ודין לא יפסוק מפומייא לאורייתא!" והיא אמרה לו במתק שפתיים: "יא פתחי, לך למכולת של יהודה מגרפטה ותקנה לי דבש וחלב!"
והוא שמע לקול אשתו ובאמת שירך דרכו אל החנות לא לפני שאמר: "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך" ויצא את הבית
"אוי אוי! בהתחלה אהבתי את הדיבורים האלה, אבל עכשיו אני זקנה מידי לזה!" התלוננה עמאתי
לאחר מכן, שסיים לדבר אברום דמתי עם עזרי, הלכו שניהם הוא ונחום מרחום לבקר חבר נוסף, והשעה כבר הייתה אחת עשרה וחצי ולכן שירכו דרכם אל תחנת האוטובוס ושם לא מצאו שום אוטובוס למגינת ליבם.
ולכן החליטו ללקוט טרמפים ועשו זאת על אם הדרך של רחוב וייצמן, הרחוב הראשי שמקטע את כפר סבא לקיטועי קיטועין. וינסו שניהם לעצור טרמפ והנה עברה חצי שעה ולא עצר אף אחד מן הרכבים הבוהקים שעברו בכביש.
ורצה הגורל ואיזו שאפה קסקוסה צ'פצ'ולה, שיערה שחור, עיניה כחולות וגופה עשוי היטב שלבשה מיני ומחשוף ושפתיה משוחות שפתון, הופיעה מן אן שהוא ביקשה לעצור טרמפ ונופפה אצבעה אף היא ואברום דמתי החשקן ניסה לפתוח עימה בשיחה, אך לא הספיק מכיוון שאחרי עשר שניות עצר רכב בחריקה רמה. היא התכופפה אל הנהג, שאלה את פיו והוא ענה פיה. היה זה נהג שרירי וחסון עם זקן מוזר...
"לאן אתה מגיע?" שאל נחום מרחום
"אני לוקח רק חיילים!" השיב הלה.
ושוב עמדו באפס מעשה וניסו לנוף לטרמפ במשך ארבעים וחמש דקות ושוב לא עצר אף אחד. וכאילו משום מקום ולהכעיס, הופיעה עוד חתיכה בלונדינית ועיניה כחולות כאילו מהסרטים של הוליבוד, אברום דמתי ניסה לפתוח עימה בשיחה והיא נופפה בידה משל פח מיחזור של נייר היה, ושמם המשיכה נופף לטרמפים והניפוף לא נמשך זמן רב כי מיד עצר לה רכב עם ספויילר אדום המוכר לשניים והנהג היה לא אחר מאותו שרוואן והיא התכופפה ושאלה ליעדו. וגם נחום מרחום התכופף ואמר:
"היי יא שרוואן,אתה לא מכיר אותי?"
ואותו שרוואן בעל אף מעונקל וראש קרעא, היטב הביט בו בתערובת של זלזול, בחברו לשעבר ואמר "אני לוקח רק חתיכות!, ומיד שם גז והפליג לדרכו עם החתיכה שלא הכיר.
ושוב ארבעים דקות של ציפיה ושוב חתיכה ברונטית ושוב נהג שלוקח רק חתיכות או חיילים.
"נשבר לי!" קרא אברום דמתי "אפילו השרוואן שלך לא לקח אותנו!"
"שמת לב" חשב נחום "אמנם לכל החתיכות היה שיער שונה, אבל כולן היו באותו גובה, באותו ליפסטיק ובאותן עיניים כחולות?"
"מישהו מנסה לעבוד עלינו!" קראו שניהם בקול.
"בוא ונעשה עוד משהו!" הציע אברום.
הם נפרשו לרוחב הכביש כדי לחסום את זרימת המכוניות, אך לרוע המזל עצרה להם דווקא מכונית משטרה:
"לכו הבייתה!" צעק השוטר "לפני שאני עוצר אותכם!"
"אבל..." מלמל נחום
"אין אבל!" קרא השוטר, נתן בהם עין רעה והפליג לדרכו.
אי שם במרומי האולימפוס ראו האלים במסך הפלזמה האולימפי את מפלת שני הנערים ונשפכו מצחוק. אפרודיטה חזרה משם, קרצה עין אחת ושאלה:
"איך הייתי?"
"עשר! את לקחת את הדוגמניות של ווג בכיס הקטן!" השיב זאוס והרים כוס לחייה
עייפים ורצוצים הלכו השניים לבית הוריו של עזרי, כשהגיעו לדלת דפק אברום עליה כשהוא מתחנן:
"עזרי פתחי, עזרי בחייך, פתח." הוא לא נענה ומיד חידש את דפיקותיו: "עזרי פתח יא פתחי, כולם כאן לפלפים. זאת לפלף סיטי. אף אחד לא רצה לעצור!"
והנה נפתחה הדלת קמעא וראשו של עזרי נראה והוא נתן לשניים להיכנס ושאל איך זה שלא עצרו להם: ו "איך זה יכול להיות?"
"כי מי שעצר לקח רק שאפות. היו שלוש שאפות שעצרו טרמפים ואחרי עשר שניות עצרו להן!" ענה נחום.
"הויי אם אין אני לי מי לי!" ספק עזרי כפיו "חבל שהרנו שלי מקולקל וחבל שאני לא עברתי שם יא ראב אל עלמין!"
ומיד מחה דמעתו והואיל לפתוח להם את הספה הישנה של פרדייס. והם נחרו בה ושכבו שם עד לעלות השחר.
והנה קם פתחי הזקן בדרכו לבית הכנסת, ולתדהמתו ראה את השניים ישנים על הספה כשאתמול בלילה עוד חשב שהם בראש העין. נחום מרחום פקח עין אחת הביט בזקן ומלמל בהתנצלות: "בוקר טוב, עוד מעט אני יקום!"
"יקום אבי ויאכל מציד בנו--בעבור, תברכני נפשך. ויאמר לו יצחק אביו, מי-אתה; ויאמר, אני בנך בכורך עשיו. ויחרד יצחק חרדה, גדולה עד-מאוד" ציטט הזקן
"אבל לא קוראים לי אבי ולא יצחק אני נחום תקום בן מרחום" ענה מרחום בציטוט משלו
"אבל אני חרדתי חרדה גדולה יא עשיו שכמותך!" השיב סבא פתחי וצחק.
