הזיות-הזוי ליום חמישי.

הזיתי וכתבתי מילים...

הלילה מכה בגבי עשן

רוח מצננת עיגולים

צנח פרפר מן הקיר

וצחוקו מהדהד בכל העיר

חיוך מרוח בין שתי ערים...

חוצה את איילון באדום

ונוחת לו היישר בסלון

מסיט ווילון לעיר המתפשטת

לכוכבים המתערטלים

אל מול סער מסטול

שולח טבעות עשן...

לשכנה הזועמת ממול

נשבר הכלב לרסיסים

ואני נבחתי לה בפנים

נביחות של חצבים

היא צחקה בדמעות

מופשטות בקווים עקומים

פושטת מעליה עול של יום...

וכמה צרות מאתמול

כשפשטה מגופה דאגות

אני הייתי בדרך אליה