אחרי שנסעת

שוב עבר לי בראש,

מסלול זרימת מחשבתך.

העורק הראשי, דרכו עוברות,

הדאגות לבני ביתך.

את, חרוכת ניסיון ודמע,

למשמע קולם העקר,

של "מבטיחי שלומך" הנשגבים,

כהגיגי בצורת לזרע נסתר.

אחרי שנסעת לך,

עקבתי בנימי אהבתך.

צומת סואנת, בחיינו היפים,

וצבעו הקושר של ליבי לליבך.

את, אפופה בדמיון ללא דופי,

למראה פניהם, שנשאר,

אדיש משהו, חסר אופי,

כשומרי מלכות ותככי נסתר.

שוב עבר לי בראש,

מרחב עמוס מילים.

מילים בהירות, חסרות פשרה,

באות אלי גלים, גלים.

את, עטופת מסתרי ילדות,

אך מגע ידך הרכה,

יודעת אושר, מחסה עצבות,

כגורה אובדת, שמצאה את דרכה.