שיר בלי שם

עוף דמיון מהר ודי

אל תשוב יותר אליי

עוף שגיון פרא עז

לעולם ולכל רז

פתח דלתי האומללה

הקטנה, המאובקת

ואסוף כל צוף אל פי

לעקצץ את לשוני

להרוות את גוויתי

קח את מה שעוד נותר בי

כל כך טהור וילדותי

ולאט לאט רק שנינו

בבדידות המתוקה

נתעופף קלות למעלה

ונימוג עם התקרה

אז נשטוף נהר כמו בכי

ביקום שאני אל

והכל שם הוא כמוני

מסוגנן אפור וצל

או בוהק ומשתולל

ככה סתם לפי החשק

שם הכל כך נעשה

כך חולפים חיים והלאה

הכמיהה עולה לה מעלה

עוף דמיון מהר ודי

אל תשוב יותר אליי

עוף כי כך ולא אחרת

אל הקשת המוארת

אל ספירה אחת גבוהה

אל מימד מוזהב של אור

אל טהור

אל הנשגב

בשקיעה אחת מושלמת

ענני נוצה ורודים

עם השמש מתעלסים

אחד ניצוץ נשמתי

יגשים

מכל האור

הקריר, הטהור

ורוחי פוגשת רוח

ורוקדת ובוכה

שאיפה אחת גדולה

ורווח

נשיפה אחת

וסוף

לנצח