סבון

לחברה שלו יעל הוא קנה  בושם בשדה התעופה, כזה שנראה יפה אבל בלי יותר מדי דאווינים, ולאמא שלו הוא קנה סבון. לא היו לו יותר מדי מחשבות בעד או נגד. זה מה שראה, זה מה שקנה, בלי יותר מדי ויכוחים. רק שמה שהוא גילה באותו לילה, לפני שהלך לישון ליד חברה שלו, בדירה המעט-מעופשת שלהם, זה שהסבון התחיל לדבר אליו. לא אמר יותר מדי, אבל הוא ידע שלא צריך יותר מדי בשביל להבין שהוא יוצא מדעתו. לאט- לאט הסבון התחיל לדבר עוד ועוד ועוד, עד שזה הגיע כבר לרמה של זמזומים בלתי נסבלים באוזניים והוא זרק אותו מהחלון.

סתם, בקבוק סבון כזה קטן, אפילו מזכוכית. לא היה שורד אפילו נפילה של עשרים סנטימטר. וחמי הלך לישון באותו לילה, בלי זמזומים באוזן, אבל עם תחושת חרטה, שהנה הלכה המתנה לאמא שלו. מתישהו היא במילא תגיד ש"בחברה הפושטקית שלך אתה משקיע יותר", משמע תיעלב ותכעס עליו, אפילו בלי תירוץ. אמא שלו לא הייתה צריכה תירוצים ,כי היא במילא אף פעם לא טרחה להסביר את עצמה, אבל זה עדיין עשה לחמי זמזומים בלתי פוסקים, ואם לא באוזניים אז בחלק הרגשי של המוח ובלב.

אחרי כמה שעות של לילה הוא קם ויצא מהדירה לכיוון הכניסה לבניין, כדי לאסוף את מה שנשאר מהסבון, ולחשוב על תירוץ יפה למתנה המזעזעת שהוא בחר בלי שבריר שנייה של מחשבה. הסבון, בקבוק זהוב, יפה כזה מזכוכית, שכב על המדרגות בכניסה לבניין, בלי סדק קטן שבקטנים, וחמי לא האמין למראה עיניו. אבל הניח שזה מכיוון שהוא עוד בטח ישן, ושהוא עוד דקה יתעורר וימצא את עצמו ליד יעל, עם אי-נוחות מוסרית שהבקבוק של הסבון עוד נמצא למטה, שבור. אבל הוא לא ישן. למעשה הוא היה ערני מאוד, והבקבוק עדיין היה שם, אפילו בלי שריטה, ועם כל הנוזל הסבוני שלו בפנים. חמי החליט שזה לא זמן להתווכח עם עצמו ולקח את הבקבוק למעלה. הוא התיישב ובחן את הסבון לאור המנורה הקטנה שליד שולחן העבודה שלו.

מבחוץ זה נראה כמו בקבוק סבון רגיל, שעכשיו אפילו נראה לו קצת מעפן, רק שהבקבוק הזה ידע לדבר. ולא סתם לדבר, הוא ידע להגיד לחמי בדיוק מה הוא חושב, ומה הוא רוצה, עד שחמי באמת החליט שהוא יוצא מדעתו. לסבון הייתה תכונה כזאת, לגרום לאנשים לחשוב שהם משתגעים, כי איזה בנאדם שפוי יושב בשתיים בלילה ומדבר אל בקבוקון זהוב קטן עם סבון בפנים. הסבון אמר לו משפטים כמו "מה-זה חיכיתי לך" ו-"אתה לא באמת חושב שלקחת אותי במקרה, נכון?" עד שחמי, עד כמה שזה נראה לו מטומטם, אבל אולי גם בגלל שלא היה אף אחד שישמע אותו, התחיל לענות. הם פיתחו שיחה, והסבון סיפר לו על כל מה שעבר עליו. סיפר לו שהוא בעצם נצר לאיזה משפחת מלוכה, שלקחו את המוח שלו ועשו ממנו סבון, אבל הוא איכשהו שרד את זה, וככה הוא יודע להבין בני אדם ולדבר איתם, וחמי סיפר לו על הבעיות שלו, שהוא עובד באיזו חברת היי-טק סוג ז', ושהבוס מתנכל אליו, ושהוא בכלל לא אוהב לעבוד שם, אבל הוא עושה את זה בשביל שחברה שלו לא תחשוב שהוא לוזר ותעזוב אותו.

הסבון אמר לו, כאילו הם מכירים אחד את השני שנים, שהוא מבין על מה חמי מדבר, ושהחיים בתור סבון הם לא יותר משעשעים, או חלקים, או נחמדים משל בני אדם, במיוחד כשמישהו זורק אותך מחוץ לחלון מקומה רביעית באמצע הלילה. חמי והסבון צחקו, וחמי הרגיש שיש לו עם מי לדבר סוף- סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, גם אם זה רק בקבוק של סבון שטוען שהוא איזה מלך מלפני אלף שנה.

בסוף חברה שלו יעל גילתה שהוא מדבר לבקבוק סבון, ועזבה אותו כי הייתה בטוחה שהוא משוגע, והסבון נשאר לגור איתו בדירה. את הבושם שהוא קנה ליעל הביא לאמא שלו, כי יעל במילא לא השתמשה בו אף פעם, ואמא של חמי, אמא של חמי בסוף נעלבה וכעסה עליו בלי סיבה, כרגיל.