שנה אחר שנה

שנה אחר שנה אני מתערבלת ותוהה

בין אהבת המדינה, הזיקה לאחדות, הכמיהה לאדמה טובה ובטוחה

השמירה על המקום שבלב

ההכרזה כל בוקר על הגאוה והשייכות

הפיסה הקטנטנה שלי בתוך השלם

העונק, העוצמה ואינסופ החלקיקים שבונים את הבית שלי

לבין

הכאב הפרטי, המחיר ללא גבול

הזעקה על מי שהיה והתאדה

אי ההבנה את הקרע

אי יכולת להכיל את פיסת הבשר שנתלשה ואינה

והילד צורח מתוך הנשמה: "ואיה השה לעולה?" (בראשית כ"ב)

ואני, אברהם הקטן, ממשיך לטפס אל ההר

סופר מלמעלה את בתי העקידה

ותוהה: ל - מ – ה  ? ? ! !